العربية
Deutsch
English
русский
français

עברית

סיירת מטכ"ל - מבדיחה לחממת הנוכל 

 

 

1. רפול: הצלש"ים של ברק הזנו את צה"ל 

 

דרכו של אהוד ברק לצמרת, מקיבוץ משמר השרון לכס הרמטכ"ל וללשכות שר החוץ, שר הביטחון וראש הממשלה, נסללה דרך סיירת מטכ"ל, שהייתה במשך תקופה ארוכה החממה של האליטה הישראלית. היחידה הייתה בסוף שנות החמישים בגמגומי הקמה, ונחשבה לבדיחה גרועה בעיני רוב מפקדי צה"ל, ובייחוד בעיני אחד מבחירי המפקדים הקרביים, רפאל איתן (רפול), שהיה באותם ימים מג"ד הצנחנים (5). 890 עד מותו בשנת 2004 טען רפול שהקמתה בטעות יסודה ושמוטב היה לא להקימה. 

הוא אמר למחבר ששפע הצל"שים שהוענקו לאנשיה, ובייחוד לאהוד ברק, נועדו להאדיר את שמה, ללא כיסוי, בתחרות של אברהם ארנן (מייסד סיירת מטכ"ל ומפקדה) עם הצנחנים, ובעצם גרמו להזניית העיטורים בצה"ל. 

האדם עם הפוטנציאל הנוכלותי, שרפול, חד-העין בהערכת לוחמים, זלזל בכישוריו הצבאיים, והיחידה עם הפוטנציאל המיתולוגי שאת הסיפורים עליה רפול לא קנה, חברו זה לזו כשני תאומים סיאמים, שהרי נוכלויות שלא נחשפות יוצרות מיתולוגיות. 

אילמלא סיירת מטכ"ל, כפי שעיצב אותה ארנן, ספק אם ברק היה מגשים את חלומותיו - והוא הגשימם. ואילמלא ברק, ספק אם היחידה הייתה מתפתחת לחממת המפקדים הבכירים והפוליטיקאים המובילים של ישראל - והיא התפתחה. החיבור בין ארנן לברק, בין בעל-חלומות לנוכל, הייתה ל"אפקט הפרפר" של המציאות בישראל, בסוף המאה העשרים ובתחילת המאה העשרים ואחת.

 

2. אברהם דר: אבי סיירת המטכ"ל 

 

סיירת מטכ"ל הייתה לאהוד ברק מה שהפלמ"ח היה ליצחק רבין, ויחידה 101 הייתה לאריאל שרון - רוח גבית (פלטפורמה) שרק מעטים יכלו לאמוד את ערכה בעין מפוקחת. 

עוד לפני מלחמת העצמאות נהג שירות הידיעות של ארגון "ההגנה" להתחבר למרכזיות ולקווי הטלפון של השלטונות הבריטיים, של האויבים הערביים, ושל גורמים אופוזיציוניים פנימיים, כאצ"ל, לח"י והקומוניסטים, וכך לקלוט מהם מידע בחשאי. (6) ידע הוא התמחותם של היהודים מאז היותם עם הספר. צה"ל, השב"כ והמשטרה, המשיכו בנוהג הזה, כפי שנוהגים בכל מערכות הביטחון בעולם. את ההתחברות לקווי הטלפון במדינות ערב ביצעו, אחרי מלחמת העצמאות, יחידות מיוחדות, לרבות סיירת (7) 30 יחידה (8) 101 וצנחנים. 

ב-8 בדצמבר 1954 שבו הסורים חוליה בת שלושה צנחנים ושני אנשי חטיבת "גולני", שנשלחו להחליף סוללות במתקן ציטוט לטלפונים מעבר לגבול, בסביבות תל פאחר, לא הרחק מקיבוץ דן. איש "גולני", אורי אילן, התאבד בכלא לאחר עינויים קשים. ארבעת הנותרים הוחזרו לישראל אחרי חמישה-עשר חודשים, הועמדו למשפט ונענשו על שנשברו בחקירות ומסרו לסורים מידע סודי על מתקן ההאזנה. (9) לאחר האירוע חדל צה"ל לשגר את לוחמיו אל מעבר לגבול למשימות מודיעיניות. (10) 

ביולי 1954 נתפסו במצרים שתי חוליות חבלה ישראלית שהוקמו עוד ב-1951, במסגרת יחידה 131 באמ"ן, על-ידי אברהם דר. מפקד שתי החוליות היה ישראלי, אברי אלעד. מפקדי החוליות וחבריהם היו יהודים תושבי מצרים. אלעד נמלט ממצרים. שני ראשי החוליות הוצאו להורג, וארבעה חברים נוספים נדונו לתקופות מאסר ארוכות. מאז תום המשפט פעל דר לחלץ את האנשים שגייס ואימן. 

ב-1955 הוא הקים, באישורו של הרמטכ"ל משה דיין, במסגרת יחידת הצנחנים 202 שעליה פיקד אריאל שרון, יחידה שאמורה הייתה לחלץ את האסורים. על היחידה פיקד איש ה-101 לשעבר ומפקד סיירת הצנחנים, מאיר הר-ציון. הצנחנים התאמנו למשימה, אך פציעתו הקשה של הר-ציון בספטמבר 1955, בפעולת התגמול על משטרת א-רהווה, קטעה את התהליך באיבו. 

אברהם דר לא התייאש והקים יחידה נוספת, שבמבצע קדש אמורה הייתה לחלץ את האסורים, אך המבצע הסתיים מוקדם מן המתוכנן ודר לא הספיק לבצע את תוכניתו. זמן-מה הוא פיקד על היחידה, מתוך רצון לחלץ בעזרתה את אסירי "העסק הביש". הוא גם ביקש להפוך אותה לסיירת מטכ"ל, במתכונת שתאמן ותפעיל יחידות מעולות של צה"ל למשימות מיוחדות. אחרי זמן-מה הוטלה עליו משימה אחרת והיחידה פוזרה. (11) 

 

3. תמימותו של בן גוריון

 

מאז 1953 פיקד איש הפלמ"ח לשעבר, אברהם ארנן, יליד ירושלים, על הבסיס הצפוני של יחידת הפעלת הסוכנים 154. באחת הפעמים הוא שיגר שלושה לוחמים להחליף סוללות. אחד מהם שיחק בחומר הנפץ שנועד לפוצץ את המתקן למקרה שהסורים יגלו אותו, והוא התפוצץ בעצמו ונהרג. השניים הצליחו לחזור לישראל ולדווח. התאונה פגעה עוד יותר ביכולת ההאזנה לסורים. אחרי מבצע קדש תפסו הסורים סוכנים ששיתפו פעולה עם ישראל ותלו אותם בחוצות דמשק, לקול מצהלות ההמונים. התוצאה: פחתו ביותר מספר הסורים שהעזו לשתף פעולה עם ישראל. לכן, ברוב אותה תקופה לא היה לצה"ל מידע פנימי על הנעשה מעבר לגבול. 

באותה עת הורה ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, ששום חייל ישראלי לא יעבור את הגבול, כדי לא לגרום לפרובוקציה במקרה שייתפס, ולהידרדרות היחסים עם המדינה הערבית. בתמימותו קיווה בן-גוריון שמבצע קדש יניע תהליך של התפייסות עם העולם הערבי. הוא לא הבין שהקונספירציה בין ישראל, צרפת ובריטניה, נגד מצרים ב-1956, רק תחריף את איבת המצרים לישראל. 

הוראתו של בן-גוריון לא נשמרה במלואה, שכן בן-גוריון לא הבין את מהות הצבא ולא שלט בו למעשה, והרמטכ"ל משה דיין לא היה אדם ממושמע: אנשי 154 נהגו לחצות את הגבול, לפגוש משתפי-פעולה במרחק כמה מאות מטרים, ולמסור להם יוני דואר שאמורות היו להחזיר את המידע המודיעיני לישראל. אך גם חריגה קטנה זאת לא לימדה הרבה על המתרחש בצד השני של המתרס. לפי עדות של הצנחן, סגן אלוף בדימוס יקי עפרוני, "נהגו אז צוותים מצומצמים של מפקדת חטיבת הצנחנים 35 לבצע סיורים מודיעיניים לעומק סוריה, עד למרחק של 15 ק"מ מעבר לגבול. חתמנו אז על התחייבות שלעולם לא נספר על מבצעים אלה", העיד עפרוני. (12) נראה שהסודיות נועדה למנוע מבן-גוריון לגלות שאין מקיימים את הוראתו. גם אנשי סיירת מטכ"ל וגם יחידות צנחנים ביצעו באותה תקופה תרגילי "נדנים", חדירות קצרות, לא יותר מחמישה ק"מ מעבר לגבול, כדי לטפח את אומץ הלב של הלוחמים. 

הרמטכ"ל משה דיין לא הסתפק בהפרות אלה של הוראת בן-גוריון, שסיפקו לו תצפיות חיצוניות על המערכים הסוריים ברמת הגולן, וביקש לחדש את ההאזנות לרשת הטלפונים הסורית. הוא ביקש לקבל תמונה מבפנים. הוא האמין כי ישכנע את בן-גוריון לבטל את הוראתו, שממילא הוא ויורשיו לא הקפידו למלא. דיין האיץ באברהם דר לחדש את ההאזנות הקבועות לטלפונים הסורים. דר הציע לארנן להקים, במסגרת סניף צפת של 154, יחידת מסתערבים יהודית שתתמחה בכך. השלושה שירתו בפלמ"ח ולמסתערבי הפלמ"ח נקשרו מיתוסים דמיוניים. ארנן שקל אז להשתחרר מצה"ל, והרעיון של דר קסם לו מאוד. בתקשורת בין שני הפלמ"חניקים מירושלים ופלמ"חניק מנהלל, הונע המהלך שהתגלגל לסיירת מטכ"ל. (13) 

 

4. הפנטזיות של אברהם ארנן

 

ארנן, שהיה בעל דמיון פורה, אך בעל כושר מבצעי מוגבל, נדלק, והפנטזיות שלו התחילו לעבוד שעות נוספות. בשלהי 1957 הוא הקים את הגרעין הראשון של סיירת מטכ"ל, בהסתייגות פאסיבית של מפקדו הישיר ב-154, רחביה ורדי, אך בתמיכה פעילה של חברו הקרוב מן הפלמ"ח ומן הלימודים באוניברסיטה, שהיה אז סגן מפקד גייסות השריון, דוד אלעזר (דדו). בדמדומי רמטכ"לותו של דיין - איש הישר בעיניו עשה בצה"ל. אלא שזמן קצר אחרי ההקמה, החליף חיים לסקוב את משה דיין על כס הרמטכ"ל והוא הסתייג מאוד מביטוי זה של מורשת הפלמ"ח. לכאורה לא היה ליוזמת ארנן סיכוי להתפתח. לסקוב כיהן כרמטכ"ל שלוש שנים. היו אלה שנות ייאוש לארנן, אך לא עד כדי הרמת ידיים. למזלו, בשלוש שנות אינקובציה לא ידידותית זאת, השתלב ביחידה אהוד ברק ושינה סדרי-עולם. 

הגרעין הראשון של היחידה היה חלק מהיחידה להפעלת סוכנים 154. עד אותה עת היו ל-154 ארבע פלוגות. את המסגרת החדשה כינו "פלוגה ה'". המגויסים היו אנשים בעלי חזות מזרחית, מקצתם ותיקי יחידת המסתערבים של הפלמ"ח ומקצתם מגויסים חדשים. לצוות ההקמה משך ארנן שני צנחנים שחושלו בתקופת פעולות התגמול שלפני מבצע "קדש" אצל אריאל שרון ומאיר הר-ציון: את סמי נחמיאס ואת רמי כפכפי (סער). הם הלעיטו את ארנן ברעיונותיו של הר-ציון, עד שמאוחר יותר גייס ארנן לעזרת היחידה את הר-ציון בכבודו בעצמו, ואת סגנו מיכה קפוסטא. בגל הגיוס השני הגיע ליחידה "אחיו המאומץ" של אהוד ברק, אברהם אמון. (14) 

 

5. רעיון המסתערבים נכשל

 

 סמי נחמיאס היה אחד הפקודים של ארנן ב-154 ויחד איתו עבר לפלוגה ה'. כך הוא זכר: "סיירת מטכ"ל נולדה אצלנו בצפון. כירושלמי הכרתי היטב את דליה, אשתו של ארנן, ואותו באופן רופף. ידעתי שהוא היה בפלמ"ח, אך לא בלט שם, ושהוא היה מיודד מאוד עם דדו. ארנן דיבר איתי על הצורך להקים יחידה למודיעין מבצעי. לצורך זה הובא ליחידה איש החימוש המוכשר, יוסי צין, שמונה באופן רשמי לקצין רכב כי לכך היה תקן, אך למעשה היה קצין לוגיסטיקה של היחידה, ובלעדיו ספק אם הייתה מתפתחת לפאר יחידות צה"ל. ארנן התחיל לעבוד על הרעיון וכל צה"ל לעג לו. אלמלי תמיכתו של דדו, מטעמים חבריים, ולא דווקא מבצעיים, ספק אם היה יכול בכלל להמשיך. 

"חיפשנו ישראלים שנראים כמו ערבים. הבאתי ליחידה את דאוד (אלי גיל), חבר שלי מירושלים. באחד התרגילים אסרו אותו שוטרים כי חשבו שהוא ערבי. דאוד לא היה איש מבצעים ולא חייל אמיתי, וכמוהו המגויסים הראשונים האחרים. היחידה הייתה אז עדיין בגדר של בדיחה. המגויסים הראשונים נראו צ'חצ'חים. הם גם לא ידעו ממש ערבית, כי בביתם דיברו עברית. לקחו מורה לערבית שלימד אותם את השפה. החלק העצוב בסיפור הוא, שרעיון המסתערבים לא התממש בסיירת מטכ"ל, בעוד שהוא הצליח לפני זה בפלמ"ח ומצליח עד היום במשטרה. אני מאוד מופתע לשמוע את עצמי אומר את זה, מאחר שאני לא מבקר את עצמי..." (15)

אחד "החטופים" הראשונים של ארנן היה כאמור סגן רמי כפכפי (לימים שינה את שמו לסער), יליד שכונת בורוכוב האידיאליסטית בגבעתיים ובן-בית בקיבוץ גינוסר, שהוריו היו בין מייסדיו, לפני שפרשו ממנו. רוחו של חבר הקיבוץ, יגאל אלון, ושל הפלמ"ח, עיצבו את אישיותו. כפכפי התגייס ב-1954 לפלוגה א' של הצנחנים והיה שותף פעיל ומצטיין במהפכה שחולל אז אריאל שרון בצה"ל. כשארנן הקים את הסיירת, שירת כפכפי כקצין מודיעין בקומנדו הימי. ארנן חטף אותו משם.

 

6. "כל מה שעושים באמ"ן זה אינטריגות"

 

רמי כפכפי: "ארנן שכנע אותי לקחת חלק בפנטזיה שלו, באמרו שהוא מבקש להקים יחידה מסתערבת - גם קומנדו גם מודיעין. אחרי שירות בפלוגה א' (16) של 890 והסיירת המהוללת של הר-ציון, הייתי אידיאליסט קנאי ונדלקתי לרעיון. בהתחלה לא היה לנו בסיס משלנו, אפילו לא משרד, שהרי איש לא לקח אותנו ברצינות. ישבנו בשק"ם בקריה בתל אביב ומשם ניסינו להקים את יחידת העילית של צה"ל. ארנן היה האבא, יוסי מרגלית היה קצין מנהלה, יצחק שושן (אבו-סחייק), ממסתערבי הפלמ"ח, היה מדריך להסתערבות, ואני - קצין הקמה ומבצעים, והייתי אמור להפוך את אנשי היחידה ללוחמי קומנדו. 

"ארנן היה פנטזיונר ובוהמיין ללא תקנה. יחד עם חבריו שפיקדו על צה"ל הוא בילה את רוב זמנו בקפה 'כסית' ברחוב דיזנגוף בתל אביב. חבריו פיקדו משם על צה"ל והוא ביקש לפקד משם על הקומנדו. שעה שארנן השתכר עם דדו ב'כסית' והתבונן בצעירות תל אביביות חשופות גוף, אני אכלתי את כל החרא. 

"עד מהרה הבנתי שעשיתי מקח טעות כשהסכמתי להצטרף לארנן. הוא הקים את היחידה במסגרת אגף המודיעין של צה"ל. התברר שכמעט בלתי אפשרי להקים יחידה קרבית בחיל שאינו קרבי. עד אז שירתי בצבא של אידיאליסטים. פתאום נוכחתי שבאמ"ן באים הקצינים לעבודה בשמונה, הולכים בשלוש ובקושי עובדים. כל מה שעושים במשך היום זה אינטריגות, מי יעלה בדרגה, מי יקודם ומי לא. 

"כשהגעתי ליחידה הסתכלתי על ארנן ביראת קודש. עד מהרה הסתבר שקודש לא היה שם. היו המון מסיבות ודומה שרוב הזמן הוא וחבריו חגגו. מאוכזב עד עמקי נשמתי פרשתי מצה"ל. מצב זה אגב מסביר את המחדל המודיעיני הגדול ב-1960, כשהמצרים הכניסו כוחות גדולים לסיני וקידמו אותם לעבר ישראל, ואמ"ן לא ידע ולא התריע. איך הם יכלו לדעת, הרי הם בילו ב'כסית'?!" (17) 

ב-1959 סיים אברהם אמון את לימודיו בכיתה י"ב במדרשת רופין. למבחני בגרות לא נהגו אז לשלוח את ילדי הקיבוצים. ללא תעודת בגרות הוא גויס מיד עם תום הלימודים לצה"ל. ניסה להתנדב לקורס טיס, נכשל במבדקים ונשלח לנח"ל. 

אברהם אמון: "לאחר שסיימתי קורס מפקדי כיתות בשבטה, אך לא נשלחנו עדיין ליחידות, נקראתי ערב אחד למפקד הקורס. במשרדו פגשתי את אברהם ארנן, ועוד קצין גבה-קומה בשם שמיל. הם יצאו איתי לטנדר שלהם לשיחה 'סודית' ותחקרו אותי. אחרי חודשיים זומנתי ליחידה. התחלנו כפלוגה של 154. לא היה לנו טלפון משלנו, אלא רק שלוחה של יחידה סמוכה. אפילו מטבח לא היה לנו, והיינו משנוררים אוכל מאותה יחידה. התאמנו באופן יצירתי בהרבה תחומים. שיטת הגיוס הייתה: חבר מביא חבר. המלצתי לצרף ליחידה את אהוד ברק". (18) 
 

הערות

 

 5. המחבר שירת אז בגדודו של רפול. כשהיה סגן מפקד חטיבת הצנחנים 35 מינה רפול את המחבר להיסטוריון של הצנחנים, היה בקשר קרוב איתו עד מותו והעניק לו עשרות ראיונות המצויים בארכיון המחבר. 
6. אורי מילשטיין, כרך א', המאבק על המטרה, פרק שישי: מרגלים, מודיעים ו"חסידים", מהדורה מיוחדת, הוצאת שרידות, 1999. 
7. אורי מילשטיין, ההיסטוריה של הצנחנים, כרך א' יחידה 101, פרק י', יחידה 30, הוצאת שלגי 1985. 
8. שם, פרק י"א. 
9. דן מרגלית, צנחנים בכלא הסורי, הוצאת מוקד, 1968; מיכאל דניאלי, בצלו של אילן (ראיון עם מאיר מוזס), במחנה, 10 בינואר 2008, [קישור]
10. ראיון מוקלט עם אברהם דר ב-2012 השמור בארכיון המחבר. 
11. שם, שם. 
12. ראיון מוקלט עם יקי עפרוני השמור בארכיון המחבר. 
13. אברהם דר, שם. 
14. אברהם אמון, שם. 
15. סדרת ראיונות מוקלטים עם סמי נחמיאס ב-2011 השמורים בארכיון המחבר. 
16. מדובר במחזור אוגוסט האיכותי של 1954. הפלוגה עברה טירונות אצל מרסל טוביאס, ואחר-כך פיקדו עליה סעדיה אלקיים (סופפו) שנהרג במבצע "חץ שחור" (פשיטת עזה), דני מט ומאיר הר-ציון. פלוגה זאת יחד עם יחידה 101 שקדמה לה חוללה, תחת מנהיגותו של אריאל שרון, את המהפכה היחידה בתולדות צה"ל - מהפכת ביצוע המשימה בכל מחיר. המחבר שירת באותה פלוגה ארבע שנים לאחר מכן. 
17. ראיון מוקלט עם רמי כפכפי-סער ב-2011 השמור בארכיון המחבר. 
18. אברהם אמון, שם. 

 

 

הרקלייטוס "האפל"