العربية
Deutsch
English
русский
français
עברית

 

ציונים לשבח במלחמת יום הכיפורים

 

 

במלחמת יום הכיפורים צה"ל לא סיפק את הסחורה: א. להרתיע את מצרים וסוריה מלתקוף את ישראל; ב. למנוע מהן כל הישג אם יתקפו; ג. ולהשמיד את צבאותיהן, כך ששנים רבות לא תהיה להן יכולת לתקוף. 

 

כדי להציל את כבודם האבוד מאותה מלחמה, נקטו ראשי צה"ל בשתי דרכים: א. הם הטילו את כל האשמה על המחדל המודיעיני (שבין החוקרים מתקיים ויכוח עד היום אם בכלל היה), ומה הייתה מידת השפעתו על שדות הקרב; ב. הם הפעילו מערכת יחסי ציבור לאומית משומנת, ליצירת מציאות מדומה, שתשכנע את הישראלים שבסופו של דבר ניצחנו במלחמה, ושזה היה גדול ניצחונות צה"ל מאז הקמת המדינה. 

 

ועדת אגרנט קיבעה בזיכרון הלאומי את המחדל המודיעיני, ו-530 צל"שים מכל הסוגים, שהוענקו לטוראים, לאלופי משנה ולכל מי שביניהם, שכנעו את הציבור שמדובר בצבא גיבורים שביצע את הבלתי יאומן כשהפך את קערת המלחמה על פיה, באופן שלכאורה שום צבא בהיסטוריה לא עשה. את המחיר הכבד ששילם "בשר התותחים" הם השמיטו מהנרטיב. אחרי מלחמת העצמאות שארכה ארבעה-עשר חודשים, הוענקו רק 12 צל"שים. מלחמת יום הכיפורים נמשכה 18 יום בלבד. 

 

 

 

מתן צל"שים קלוקל 

 

הפורום לאיזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים, שאני מרכז מזה שתים-עשרה שנים, חקר, בין היתר, את מתן הצל"שים במלחמה, בעזרת מסמכים חסויים שהועמדו לרשותו לאחר שפנה לבג"ץ; בעזרה של ראיונות מקיפים עם מפקדים ולוחמים, בעיקר בחזית תעלת סואץ, תוך התמקדות על קרבות הצליחה בכלל ועל קרב "החווה הסינית" של גדוד הצנחנים המהולל 890 בפרט. מה עוד שקרב זה לא היה בכלל בחווה הסינית, שבה נלחמה ושאותה כבשה חטיבת שריון 14. אכן מציאות מדומה למופת. 

 

המחקר העלה שהגדוד שעליו פיקדו המח"ט עוזי יאיר ז"ל והמג"ד איציק מרדכי, נשלח למשימתו בצורה מרושלת על-ידי מפקדי החזית; הוא נכנס לקרב בצורה לא מאורגנת וללא מודיעין - אף כי המודיעין היה זמין בחזית - מבלי שהכיר את הגזרה, אף שמאז מלחמת ששת הימים אמורים היו מפקדיו ללומדה; בתצורה קרבית שלא תורגלה מעולם, ללא סיוע ארטילרי ומבלי שהמפקדים ידעו להכווין אש כזאת. הגדוד נבלם בקלות על-ידי המצרים, לא ביצע שום משימה, נחלץ בעור שיניו, והפקיר גוויות לוחמים ופצועים שדיממו למוות. את הפצועים והגוויות חילצו יחידות אחרות. 

 

מפקד הגדוד ועשרה מפקודיו קיבלו צל"שים על "עוז רוחם". אנשי היחידות שחילצו את הפצועים בגבורה עילאית, תחת אש, לא רק שלא עוטרו, אלא שחלקם בקרב הודר ממורשת הקרב של צה"ל עד שהפורום שלנו החל לפעול. 

 

שלושה מפקדים מקרב זה הגיעו לצמרת צה"ל ולצמרת המדינה: רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק ז"ל, שהיה גם שר; רב-אלוף, שר הביטחון וראש הממשלה, אהוד ברק; ואלוף ושר הביטחון, יצחק מרדכי, שקיבל עבור הקרב הזה את עיטור העוז. לפחות לגבי מג"ד 890 העיטור שקיבל שימש רוח גבית חזקה (כמעט צונאמי) לקריירה הצבאית והאזרחית המזהירה שלו, כ"גיבור קרב החווה הסינית". 

 

 

התיקים שנעלמו מהארכיון 

 

בראש ועדת העיטורים למלחמת יום הכיפורים עמד אלוף מנחם (מנדי) מרון, שהיה אז ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל, ושפיקד במלחמה על אוגדה 440. הוועדה כללה עוד תשעה תתי-אלופים. לא יהיה זה בלתי מבוסס לומר שעשרה קצינים בכירים אלה מאפיינים את תרבותו הקלוקלת של צה"ל בתחום הצל"שים, וממילא גם בתחומים אחרים. 

 

הפורום שלנו ביקש לקבל את פרוטוקול ועדת העיטורים, כדי לבדוק את שיקול-הדעת של ועדת מרון. בהסדר משפטי, שמחק את עתירתנו לבג"ץ, הוסכם, שארכיון צה"ל יציג בפני הפורום פרוטוקולים של מדגם שמות (שקבע חבר הפורום, אביתר בן-צדף, לבקשת הצנחן לשעבר, עו"ד שמואל צנג ז"ל, פרקליט הפורום), מתוך כלל העיטורים שניתנו אחרי מלחמת יום הכיפורים. המדגם כלל שתי אוכלוסיות: כמעט את כל המעוטרים מהקרב ב"חווה הסינית" של גדוד 890, ללא חשיבות שיוכם החילי, או היחידתי; ומדגם של קצינים ושל חיילים, מתוך כלל אוכלוסיית מקבלי העיטורים בחזית הדרום, במלחמת יום הכיפורים. אחרי משא-ומתן ארוך עם משרד הביטחון ועם ארכיון צה"ל, אושרה הרשימה, שהגיש הפורום, והועברה לאיתור בארכיון צה"ל. 

 

כחודש לאחר מכן נמסר לפורום, כי התיקים אותרו, ואנשיו יוכלו לעיין בהם במתקן הארכיון בתל השומר. להפתעת אנשי הפורום, חלק מהתיקים, שנמסרו לעיונו - כולל כל התיקים של כל מי שנהיו לקצינים בכירים (תא"ל ומעלה) במהלך שירותם - היו ריקים. כלומר, צה"ל לא היה מוכן לחשוף את הדיונים ואת ההחלטות בענייניהם, אף שאין מדובר בסכנה לביטחון המדינה. 

 

הפרוטוקולים שנמסרו לעיון הפורום, מלמדים על עבודת מטה לקויה ביותר, ומעוררים ספק רב לגבי תקינות ההחלטות - מדרג הגדוד ומעלה. בעיקר, תמוהה העובדה, שעבודת המטה והדיונים בוועדת העיטורים נעשו בניגוד למה שנקבע בפקודות מטכ"ל ובהוראות הפיקוד העליון בעניין הצל"שים. בעיקר, המדובר בעדים שזומנו על-ידי היחידות לאשש את סיפורי המעשה. במקרה מסוים - תמוה ושנוי במחלוקת בפני עצמו - סיכמה הוועדה בקושי להעניק למעוטר את עיטור העוז. בטקס חלוקת העיטורים קיבל קצין השריון את עיטור הגבורה, ואין בתיק, שקיבל הפורום לעיונו, כל תיעוד לגבי השינוי בהחלטה. 

 

המחקר שלנו מלמד שבחלק גדול מן המקרים יש רק קשר מקרי בין האירועים בשדה הקרב לבין ההנמקות שהתפרסמו עם הענקת הצל"שים, וכי חלק גדול מן הצל"שים הוענקו לא כדי לציין מעשי גבורה, אלא כדי להסתיר כישלונות ומחדלים, ולקדם קריירה של מפקדים. אכן צה"ל ניצח את תרבות הביטחון הירודה של הישראלים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 

הרקלייטוס "האפל"