العربية
Deutsch
English
русский
français
עברית

"הדף הקרבי" הראשון

 

 

1. שקרים של המח"ט אבידן  

 

לאחר שחברו שלושת ניצולי קרב ניצנים לגדוד 53, הם המשיכו למטה חטיבת "גבעתי", וביקשו להיפגש עם המח"ט שמעון אבידן ולדווח לו על האירועים. אבל אבידן לא התפנה לשוחח עמם. ייתכן שלו דיבר אתם, הייתה מצטיירת אצלו תמונה אחרת, נכונה יותר, של לחימת ניצנים. שחצנותו מלמדת על אישיותו. אנשי המודיעין של "גבעתי" לא טרחו לתחקר את הסייר שמאי, למרות שהוא היה בעל עמדת המבט הטובה ביותר על ניצנים ועל הקרב שהתחולל בקיבוץ. הם הסתפקו בדוח שלו, ולא ברור איזה חשיבות הקנו לו. מכל מקום פרטי הדוח של שמאי נכללו, כאמור, בפרק שהתפרסם בשבוע שעבר, בדוח היומי של מחלקת המודיעין של החטיבה. המח"ט וקצין ההסברה המשמיצים אמורים היו לקרוא אותו אך האירועים מלמדים שאולי לא קראו. ואם קראו, הרי נבזותם חמורה הרבה יותר עד כדי מעשה פלילי. 

בעשרה ביוני, שלושה ימים אחרי הקרב, ויומיים אחרי שאמור היה לקרוא את דוח המודיעין, שלח אבידן לעוזרו של בן-גוריון, חבר מפלגתו, ישראל גלילי ולממלא-מקום הרמטכ"ל ליגאל ידין מסמך, ששמו "הכניעה בניצנים": 

"לפי עדות עדי ראייה, (1) סוכמה אצלי סופית התמונה של כניעת ניצנים: 
"א. אנשי ניצנים ברובם הגדול התחבאו בבונקרים במקום לתפוס את עמדותיהם ברשת ההגנה – את העמדות החזיקו 24 איש מאנשי גדוד 53. למשק נכנסו בסך הכול שני טנקים שהרסו שתי עמדות שהיו תפוסות על-ידי אנשי הגדוד. יתר החיילים המשיכו לפעול מתוך בית. אז יצאו שני בחורים ובחורה מחברי המשק והניפו דגל לבן. כשהיחידה [המצרית] לא קיבלה את הכניעה והמשיכה ללחום וגם המצרים לא הפסיקו, הונף שנית דגל הכניעה על-ידי חברי המשק. 

"לאור העובדות האלו – אני רואה את עצמי מחויב למחות קשות נגד העמדת דברים בעיתונות ובהסברה. (2) רושם הכניעה נשארה ועלולה להשפיע עלינו. יש להילחם נגד כל ניסיון של כיסוי או חיפוי – מעשה בוגדני כגון זה. 

"רצוף בזה 1. כרוז הסברה של החטיבה. 
"2. פקודה של החטיבה. 
"מפקד החטיבה". (3) 

גם דוח ועדת החקירה מאשים את אבידן בשקרים: "הרושם שנוצר אז בחטיבה, אשר היה אחרי כן לנחלת אנשיה ואנשי היישובים בסביבה, מסכם בקרוב בצורה זו: 
"א. המערכה התחילה בשעות 09.00-08.00 ונסתיימה בשעות 11.00-10.00. 
"ב. מצד האויב השתתפו במערכה מעט מאוד חיילים והרבה מערביי הסביבה. 
"ג. לאחר הפגזה והפצצה לא ממושכת ביותר לערך, חדרו לחצר המשק 3-2 משוריינים ובזה המערכה הוכרעה. הפיא"ט אשר הוצב בניצנים על-ידי החטיבה לפעולה נגד שריוני האויב, אפילו לא הופעל. 
"ד. עם התפרצות האויב לחצר המשק נהרגו 7-6 מגינים. רוב הקרבנות נרצחו על-ידי המצרים לאחר הכניעה. 
"ה. המפקד אברהם שוורצשטין נהרג בראשית הפעולה, ואחרת היו פני הדברים, לו האיש הזה המשיך לפקד על הגנת המקום. 
"ו. חיילינו נלחמו ואנשי המשק כמעט לא נטלו חלק במאבק. 
"חברי משק ניצנים הניפו את דגל הכניעה בשעה שחיילי החטיבה עוד המשיכו בהתנגדות. 
"היינו: המערכה מול אויב [המצרים] חלש יחסית הייתה קצרה למדי וחסרת איתנות". (4)

 

2. גרסת שמעון אבידן

 

להלן עדות של שמעון אבידן בוועדת החקירה: "נתתי פקודה, בעקבות נפילת ניצנים, לקצין ההסברה החטיבתי, לחבר דף קרבי המדבר על ההליכה לשבי ועל האספקטים של דבר זה. לדעתי, העיתונות באותו זמן תיארה את השבי בצבעים שהיו עלולים לגרום לבחירה בשבי במקום לחימה קשה. מתוך כך, שכעבור יומיים הלכו לשבי גם אנשי גבעת 69. נתתי את ההוראה הזו ונתתי גם פקודה לכל החיילים לירות בכל מפקד או חייל ההולך לשבי או נכנע. (5) הייתה דעתי כי ניצנים נלחמה פחות מדי והליכה המונית לשבי של ניצנים הייתה לה השפעה רעה מאוד. את התגובה החריפה שלנו יש לראות גם מזווית ראייה זו. 

"חבר ועדת החקירה שאל: המדובר בדף הקרבי, ובמקרה קונקרטי זה, השאלה היא: אם האנשים לחמו עד גבול היכולת. אני מבין שדף קרבי זה התכוון לחזק את הרוח של הנקודות שנשארו. אנחנו ביררנו את הבעיה. ישנה גם שאלה של כושר עמידה. לפי מה ששמענו מתברר שהאנשים הגיעו קרוב למאה אחוז של ניצול אפשרויותיהם. לכם לא היו עדויות מדויקות על מה שקרה בניצנים. ממה שנתברר, זאת לא הייתה תבוסתנות קרב אלא שהאנשים הוכרעו. (6) ייתכן כי לו היה שם מפקד יותר מוכשר היה מצליח יותר. 

"אבידן: למרות כל הנאמר אינני משוכנע כי נוצלו במלואן כל אפשרויות הלחימה. 
"שאלה: למה לא נעשתה פעולת הטעיה? 
"אבידן: הכוח שהיה ברשותנו היו ארבעה ג'יפים. אלה היו הכוח היחידי ששמר על הקו ג'וליס-בית-דראס. קו של 14 ק"מ פרוץ ופתוח לגמרי". (7) 

לפי שלמה רובינשטיין, שאביו נפל בקרב ניצנים: "שמעון אבידן היה אולי מפקד החטיבה הטוב ביותר במלחמת העצמאות. ממנו שמעתי שהקונספציה אז הייתה שעל יישוב לעמוד 48 שעות בקרב ומי שלא עמד בקרב יומיים פגע בקונספציה. ביקרתי את צביקה דרור שבספרו, ניצנים – קיבוץ שנבנה פעמים, גימד את אבידן כחייל". (8)

 

3. "כישלון"

 

להלן הדף הקרבי הראשון, שחיבר אבא קובנר, ושמעון אבידן חתם עליו: 
כישלון 
חזית הדרום 
חטיבת "גבעתי" מטה קרבי 

עדיין חסר הדוח המהימן. טרם הגיעו לידינו כל הפרטים הנותנים רשות לערוך סיכום קרבי. לא כל שכן לחרוץ משפט סופי. אי-לכך לא האשמה אנו באים להעלות, אלא אמירת דבר שהשעה מחייבת, מול אסונות העלולים להתרגש עלינו בימים הבאים, בשעה הקרובה. ואם גם יהיה הדבר נוקב ואכזרי, הכרח הוא להגידו כבר עכשיו, נוכח סכנת הבאות: נפילת ניצנים – כישלון הוא. כישלון חמור וכישלון לא בנפילת הנקודה. 

לא הראשונה בנופלים היא ניצנים: כי מועטים מול רבים עמדנו. כי דלים מול כבדי ציוד היינו. 
כי אזרחים-מתגוננים מול צבא פולשים סדיר נערכנו. 
כי נקודה בודדת ומבודדת עמדה מול בסיס של טור משוריין, והיא לא האחרונה שתינגף, עד לא נבשיל בכוח ציודנו ההולך וגדל, כדי הפעלת מלוא המחץ של הצבא העברי, לקטול את האויב עד חורמה ולשחרר יישובים מבודדים מהתקפת טרור, ערים – מפחד פצצות, ואדמת ישראל כולה – מפולשים ואויב. 
כי תבוא שעת העדיפות המלאה, והיא קרובה לבוא, קרובה מאוד. 
אולם עד עת, עד אז, לא נחדל מלהכות את האויב – לבל יקדימנו להשמיד – ביד חזקה, בתבונה רבה, בכוח האין-ברירה, בכוח חירוף הנפש, בכוח העוז העילאי של איש המגן העברי: 
כמעטים מול פולשים רבים. 
כדלים מול אדירי האינטרבנציה [התערבות]. 
ולא יכלו לנו. אל חומת רוחנו בלתי-נכנעת של איש המגן העברי נופצו עד עתה כל מזימותיו של האויב. אדמת מדינתנו הקמה בידינו היא, ויתרה מזו. 
ואם יש והאויב בנחשוליו גבר לזמן-מה על יישוב קטן ונצור – הוא שילם במאות רבות של חללים. על כל אבן בודדת שלנו הוא הקיז מדמו. והוא נאלץ לחשוב ולחשב את מחיר "ניצחונותיו", וזה חשבוננו. בניצנים עלול היה האויב לראשונה ללמוד דבר חמור ומפתיע – כי אפשר לו לשבור את חומת ההגנה של ישוב עברי, תוך שעות ספורות, להכניעו ולשבות את לוחמיו – – – 
הלוחמים בחזית הדרום, חיילי החטיבה, מגיני היישובים! שעת הכניעה של ניצנים היא שעה של צער רב ושל חשבון נפש עמוק ונוקב – וחשבון נפש מלא אומר: בית – אין מגינים על תנאי. הגנה – משמע: להכין את ההגנה. להכין: בכל כוחות הגוף והנפש! ואם יפקיד הגורל: 
טוב ליפול בחפירת הבית מלהיכנע לפולש רצחני. 
להיכנע – כל עוד חי הגוף והכדור האחרון נושם במחסנית – חרפה היא! לצאת לשבי הפולש – חרפה ומוות! 
זאת ועוד: 
בעשרות קרבות, מבחנים ומבצעים, בדם חללים נועזים ויקרים, קנינו את האמונה והביטחון הזה, כי אנחנו יכולים לעמוד מעטים מול רבים. בנשק קל ביד נאמנה – מול ציוד כבד ביד שכירים. בבקבוק-מולוטוב ביד נועזה – מול טנק עיוור. כל עוד לא התערער בנו ביטחון זה – ששורשו אמונה בהכרח האדם העברי המגן על ביתו – לא יוכל לנו האויב. לא יוכל! 
וככל שנתמיד לעמוד בכל נקודה ונקודה, וככל שנקיז את דמו של המתקיף אל עמדות המגן שלנו – כה תקצר הדרך, כה יקרב יום המחץ העברי הגדול. 
רק ללחום, ללחום וללחום! בכל האמצעים, בכל התנאים, בלי תנאי, בלי חשבון – בכל כוחות הנפש – כי לנו הניצחון וקרוב הוא. (9) 
 

הדס פלד-וידל, בתו של קובה פלד, שחמק אחרי הכניעה מן הקיבוץ, והגיע למטה החטיבה עם הסייר שמאי ועם עוד לוחם מגדוד 53: "הדף הקרבי פותח במלים: 'עדיין חסר הדוח המהימן. טרם הגיעו לידינו כל הפרטים'. לכל אורך הדף נכתב שלא עוזבים בית שלא נכנעים שנלחמים עד טיפת הדם האחרונה. כל זה נכתב בזמן שאבא ושני הניצולים אחרים ישבו שם[במטה 'גבעתי'], ויכלו לספק את כל המידע." (10)

 

4. הסברו של אבא קובנר

 

"פעולות האויב בוצעו ביום, ואנו ביום לא פעלנו" – אמר אבא קובנר בוועדת החקירה. "זה לא הרים את רוח היישובים. באותם הימים הייתה אווירה של יציאת [עזיבת] משקים, והיו בכל משק רבים שיצאו או רצו לצאת את המקום. אותו דבר נראה בבאר-טוביה. אחרי מותו של יצחק דובנו הופיע בנגבה. ועוד היו תופעות של משקים שהתנו את עמידתם בסיפוק דרישות. היה חשש של עזיבת קו על-ידי המשקים. החטיבה ניסתה למסור לכל המשקים את דעתה על המצב, ואת הידיעה כי החטיבה איננה גורם רציני במשך היום, וכי תובעים מהנקודות להחזיק מעמד עד הערב, וכשדיברו על נקודות, זה כלל גם את אנשי היישוב וגם את אנשי הצבא שחנו בתוכו. 

"באווירה זו בא יום ניצנים. זכורני על אותו יום מעורפל. ייתכן בגלל היותו הופעה ראשונה. כשבאתי לקטרה [מטה החטיבה] בין 11.00-10.00 ידעו מהאזנה כי המצרים נכנסו לניצנים. שמעתי כי הרעשה הייתה במקום אבל הייתה הרגשה כי לא יתואר, כי כבר אחרי הכול. היה מוכן לאותו ערב מבצע נגד איסדוד. המבצע היה צריך להתחיל לפנות ערב (18.00). ישיבה לקראת המבצע הייתה ב-15.00 ואז עוד לא הייתה ודאות כי ניצנים נפלה. רק עם הגיע שני הפליטים בלילה, ידעו בבטחה על נפילתה. הוחלט כי בכל מקרה, אם ניצנים ישנה או איננה, יש לבצע את המבצע העיקרי נגד מרכז האויב באיסדוד. אז גם היה הוויכוח בין יצחק [פונדק]ושמעון [אבידן] . שמעון אמר כי אם ניווכח כי ניצנים נפלה, אפשר יהיה מתוך פרסטיז'ה לעשות למחרת פעולה לכובשה בחזרה, למרות כי במובן הצבאי גרידא אין לזה ערך. למחרת, אחרי כישלון מבצע איסדוד, הוחלט מתוך פרסטיז'ה לעשות פעולה לכבוש את ניצנים בחזרה. עוד לפני ניצנים הייתה התקפה על נגבה, שבה פרצו טנקים את הגדר והיו בתוך העמדות הראשונות, ולמרות זאת נגבה לא נכנעה. ניסיון נגבה לימד: 1. אפשר לעמוד נגד הרעשה, 2. גם התקפת טנקים ראשונה אפשר להדוף. מתוך זה לא הבינונו מה קרה בניצנים. נתקבל הרושם כאילו ניצנים נכבשה אחרי ההרעשה הראשונה. באותו לילה באו שני פליטים. זעזע אותי הדבר כי שני אנשים אלה נסוגו מתוך עמדה והניפו דגל לבן. כל סיפורם היה על הרעשה כבדה. ההתקפה לפי דבריהם והקרב על המשק נמשכו כשעה וחצי (אם זכרוני אינו מטעני). (11) כשביקרנו אחר כך במקום ראינו כי תעלות-הקשר נשארו שלמות, בונקרים נשארו שלמים. לפי דברי השבויים המצרים, הוציאו על ניצנים 1,500 פגזים. בהשוואה על נגבה הוצאו כ-6,000 פגזים. מצבה הטופוגרפי והטקטי של ניצנים לפחות אינו נופל משל נגבה. 

"יש לזכור שהיינו רגילים שאין עניין למפקד המצרי לכבוש נקודה בדרך. הוא עשה את זה רק פעם אחת ביד-מרדכי. בדרך כלל הוא נוהג לעבור על נקודות, ולהטריד אחר כך רק על-ידי יחידות סיור קטנות. 

"ברור שאילו עמדה ניצנים עד הערב – ועל זה היה בנוי כל מבצע החטיבה – היו פני הדברים שונים. 

"הפקודה נכתבה לא לניצנים, כי אם לאלה שעמדו עוד במלחמה. וישנם פה שני מומנטים: נקודה נכבשה תוך כניעה – זו בפעם הראשונה. (12) הייתה אז תופעה מוזרה בעיתונות שלנו. הופיעו מאמרים כי טוב בשבי. חיים שם בנוחיות. וזה הגביר רוח תבוסתנית. זה נעשה אולי כדי לנחם משפחות השבויים מגוש עציון. אבל דבר זה היה לרעת המורל הצבאי. פקודה זו הוצאה גם לגבי חיילים שטרם ראו שאפשר להרוג מצרי חמוש. ועובדה, כי מיד אחרי כניעת ניצנים באה הבריחה מגבעה 69. ובאווירה זו נוצרה פקודת-היום 'כישלון'. הוצאתי את הדף עם בוקר לתפוצה בכל היחידות ובמשקים. עם דף זה התחילה שיטת הדף הקרבי של החטיבה. דף זה הגיע גם לגבעה 69 עוד לפני הבריחה. דף זה הייתה התופעה הראשונה של הכרה בכישלון, ושל הודעה כי אפשר להתגבר על כישלון כזה ועל קווי התנהגות, בנסיבות כאלה. רציתי להוציא את זה בשמי, אבל שמעון קוך [אבידן] דרש לחתום עליו כדי לתת לו משקל ותוקף של פקודה. גם אחרי הבריחה של 69 הוצאנו פקודה המתריעה על הכישלון של הפלוגה, מתוך חוסר אמון בחפירות, ומתוך אי-ניצול בנשק, וכי המפקד היה בלתי-ראוי לתפקידו. ניתנה גם רשות מפורשת לכל אחד לירות במי שנסוג ללא פקודה, וכי במקרה של פקודה לכניעה, יש להרוג את הנותן את הפקודה ולהמשיך ללחום. הניסיון הראה כי זה עודד את הרוח יותר מכל דבר, וכי הכרה במציאות – גם לא נעימה – הייתה הדרך הנכונה. 

"בעיתון העובד הציוני הופיעה אחר נפילת ניצנים מאמר בעמוד ראשון או שני, המאשים את מפקד החטיבה כי הפקיר את הנקודה בכוונה תחילה, היות שלא הייתה מהזרם הפוליטי שלו". (13) 

 

 

הערות

 

 1. כאמור הוא סרב להיפגש עם עדי הראייה ודווח המודיעין מציג תמונה הפוכה. 
2. "מחאתו של אבידן" היא צביעות אופיינית של בולשביקים שהפכה להיות סימן היכר של השמאל הישראלי. 
3. ארכיון צה"ל, תיק 1022/922/1975, 10 ביוני 1948 אל הלל ידין יעקב מג"ד 53, גבעתי/קרבי/38. 
4. ארכיון צה"ל, ועדת החקירה, דוח ועדת החקירה. 
5. את הפקודה הזאת חיילי החטיבה לא מלאו. 
6. חבר הוועדה מאשים את אבידן בשקרים. 
7. ארכיון צה"ל, ועדת החקירה, עדות שמעון אבידן. 
8. ראיון מוקלט עם שלמה רובינשטיין, ב-2012 – בארכיון המחבר. 
9. איילון, חטיבת "גבעתי" מול הפולש המצרי, עמ' 164. 
10. ראיון מוקלט עם הדסה פלד-וידאל, ב-2013 – בארכיון המחבר. 
11. אלה שקרים שבמונחים בולשביקיים מכונים "ריאליזם סוציאליסטי. 
12. לא נכון, קיבוצי גוש עציון נכנעו לפני כן. 
13. ארכיון צה"ל, ועדת החקירה, עדות אבא קובנר.

 

 

 

הרקלייטוס "האפל"