العربية
Deutsch
English
русский
français

עברית

ד"ר אורי מילשטיין: "בן-גוריון הפך ללאומי בהשפעת ז'בוטינסקי"

 

 

לרגל 76 שנה למותו של זאב ז'בוטינסקי, מייסד התנועה הרוויזיוניסטית, סיפר היום (ראשון) ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין לבן כספית ואריה אלדד ב"רדיו ללא הפסקה FM103" על ההשפעה הגדולה שהייתה, לטענטו, לז'בוטינסקי, על דוד בן גוריון. "הוא השפיע בהפוך על הפוך", אמר ד"ר מילשטיין, "בן גוריון מאוד התנגד להקמת 'גדוד מובילי הפרידות' ב-1914 באלכסנדריה, והוא ניסה להשפיע על ז'בוטינסקי וטרומפלדור, שלא יקימו אותו, כי זה יזיק". אלדד ציין שמדובר על גדוד של יהודים, ששירת לצד הבריטים בתחילת מלחמת העולם הראשונה בקרבות גליפולי, ומילשטיין המשיך: "מדובר בגדוד תובלה, אבל כמו שקורה, לפעמים הלוחמים נמצאים בתוך עמדות, והתובלה שעוברים מעמדה לעמדה הם החשופים לאויב".

"אז הם (ז'בוטינסקי וטרומפלדור) המשיכו מאלכסנדריה לארצות הברית, ולשם הגיע, בתיאום עם ז'בוטינסקי, פנחס רוטנברג, זה שאחר כך הקים את חברת החשמל, והוא ניסה לארגן שם גדוד של יהודים בחסות הצבא הבריטי, אבל בן-גוריון הפריע לו מאוד", סיפר ד"ר מילשטיין. אלדד העיר שבן- גוריון ויצחק בן-צבי הפכו לקצינים בצבא העות'מאני. "כן, זה קרה לפני שהם גורשו מארץ ישראל", אמר מילשטיין. "אבל אחרי שז'בוטינסקי הצליח להקים את הגדוד ה-38 של קלעי המלך ב-1917, אז בן-גוריון הצטרף, ועוד עשה את עצמו אחד המנהיגים של הגדוד האמריקני. כלומר זה לקח ארבע שנים, והוא הלך בעקבות ז'בוטינסקי. אבל הדבר העיקרי הוא, שכאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, כל הטיעונים וכל המהלכים, שז'בוטינסקי עשה במלחמת העולם הראשונה, כדי להקים גדוד ואחרי זה הוא רצה להקים חטיבה, ודיוויזיה, את אותם הדברים עשה בן-גוריון במלחמת העולם השנייה בהקמת הבריגדה".

אלדד העיר שכל תפיסת הביטחון של ישראל נגזרת מדוקטרינת "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי. זה יותר מ'קיר הברזל'", אמר ד"ר מילשטיין, "'קיר הברזל' אומר שאנחנו צריכים כוח צבאי כדי להרתיע את האויב, את הערבים, את ערביי ארץ ישראל, מבחינת ז'בוטינסקי, אבל ז'בוטינסקי דיבר על 'המהפכה העברית', ו'המהפכה העברית' משמעותה, שאנחנו עכשיו לא אומה של בית כנסת ותפילות, אלא אומה של טריטוריה, ולצורך זה אנחנו צריכים צבא מקצועי ותרבות ביטחון. הדגש אצל ז'בוטינסקי הוא על תרבות הביטחון, ואת זה הוא ניסה לעשות בתוך ארגון בית"ר, שהוא עמד בראשו". אלדד ציין שעל כך האשימו את ז'בוטינסקי שהוא מיליטריסט ופאשיסט.

ד"ר מילשטיין ערך השוואה לימים אלה וטען: "בסך הכל, אפשר לומר, שבמידה רבה המאבק היום הוא בין, נאמר, המהלכים של מה שנקרא 'מפלגת השלום', שזה הסוציאליסטים של בן-גוריון לפני 'ממעמד לעם' (מאמר מפורסם שפרסם בן-גוריון ב-1933), ובין אלה שאומרים שבכל מקרה, וכמו שאמרו הרומאים, צריך להתכונן למלחמה אם אתה רוצה שלום, שזאת הייתה גישת ז'בוטינסקי, ובן-גוריון היה תלמידו והוא זה שהכניס את הגישה הזאת לצה"ל ומדינת ישראל. ז'בוטינסקי השפיע על בן-גוריון השפעה רבה מאוד".

אלדד תהה אם בן-גוריון לא רצה שעצמות ז'בוטינסקי יועלו ארצה, כיוון שהכיר בכך שאימץ את תורתו. "הגישה של בן-גוריון הייתה ביסודה פוליטית", טען מילשטיין, "הגישה של ז'בוטינסקי הייתה לאומית. ובן גוריון ראה בז'בוטינסקי איום. לגבי ז'בוטינסקי, לא הייתה שאלה של איום, כולם שייכים לעם שלנו. וזה ההבדל בין הגישה הלאומית לגישה החברתית. בן-גוריון כתב את ספרו 'ממעמד לעם', כלומר מסוציאליזם לנציונליזם, ובמובן זה הוא הפך ללאומי, לרוויזיוניסט, ועובדה שבסוף זרקו אותו ממפא"י".

 

 פורסם באתר "מעריב",
 בתאריך 7.8.2016

 

 

 

 
 
 

הרקלייטוס "האפל"