العربية
Deutsch
English
русский
français
עברית

מערכת משמר העמק (ג) הפלמ"ח סרב לעזור 

 

1. התקפת הסחה

 ב-1 באפריל בבוקר ראה הצופה בעמדת השער של קבוצת חפציבה שבעמק יזרעאל המזרחי (למרגלות הגלבוע), שתי כיתות של ערבים מתמקמות בחורשת שקדים, במעלה הוואדי שבין חפציבה לבית אלפא, הגובלת ממזרח. בשעה 12.00 בצהריים התפוצצו פצצות מרגמה 60 מ״מ בחפציבה ובבית אלפא, ואש מקלעים נורתה על שני הישובים. חבר בית אלפא נהרג ושתיים מחברות חפציבה נפצעו קל. מטוס צבאי בריטי חלף במקרה בשמים, והערבים נצרו את נשקם עד שהסתלק. חברי שני הישובים ניצלו את ההזדמנות, נכנסו לעמדות, התארגנו להגנה, וכשהמשיכו לוחמי ״צבא ההצלה״ להפגיז ולירות, השיבו להם אש. מא״ז חפציבה, גדעון אורן, טלפן למפקדת גדוד 13 ולמפקדת נפת יזרעאל בעין-חרוד, ודיווח על האירוע. ב-12.45 בצהריים התקרבו שתי תגבורות לישובים המותקפים: שלושה משוריינים בריטיים שקעו בבוץ ליד בריכות הדגים, וחזרו כלעומת שבאו, וכיתה וחוליית מרגמה 81 מ״מ מגדוד 13, שהסתננו לבית אלפא דרך הפרדסים, סייעו למגינים להדוף את ההתקפה. לוחמי ״צבא ההצלה״ נסוגו, והתמקמו במרחק מה. המשוריינים הבריטיים הגיעו בשעה 2.30 אחרי-הצהריים וירו כמה פצצות מרגמה אל ריכוזי הערבים. בהסכמת חברי שני המשקים, הפגיזו למחרת תותחים בריטיים את עמדות לוחמי ״צבא ההצלה״.

הרי קטע מפקודת המבצע להתקפה על חפציבה ובית אלפא, שעליה חתום מפקד ״גדוד הירמוך״ הראשון, מוחמר צפא: ״(ההתקפה תתחיל) בהפגזת תותחים מרוכזת... אם יסייע אלוהים נכבוש את המושבה, ויש להעלותה מיד באש, החל מצד צפון ומשם לדרום... משוריין יועמד לפקודת מפקד חיל-המצב בזרעין, אשר יבחר לו מקום מתאים כדי להבטיח את הדרך הראשית עפולה-זרעין, ויובא למקום מתאים כדי להבטיח את סוללת התותחים.״ תוכנית זו מעידה שתחזיותיו של המודיע ״ד״ר מצליח״ היו מהימנות.1 

מדוע תקף קאוקג׳י את בית אלפא וחפציבה? הרי שלוש סיבות אפשריות:

 - פשיטת יחידות ה"הגנה" על בסיסי ״צבא ההצלה״ בגלבוע. ב-27 במארס פשטו לוחמי ה"הגנה" על הכפר הערבי סנדלה: קאוקג׳י וצפא חששו מירידות המורל של פקודיהם, מאובדן יוקרתם בעיני תושבי האזור ובעיני המפקדה בדמשק, ומאנשי המופתי, העלולים להיבנות מחולשתם. מוחמד צפא גם רצה להשיב לגדודו את הכבוד שאבד לו בקרב על טירת צבי.

- דליפת הידיעות על פגישותיהם של מדלול עבאס וקאוקג׳י עם יהושע פלמון. מפקדי ״צבא ההצלה״ רצו להוכיח שאין הם בוגדים (אולי זאת הייתה גם אחת מסיבות ההתקפה על משמר העמק אחרי ארבעה ימים).

- אולי הייתה זאת פעולת הסחה לקראת ההתקפה בעמק יזרעאל המערבי. אין ספק שההכנות להתקפה על משמר העמק נמשכו ימים אחדים, וסביר להניח שהיה קשר בין שני האירועים. אולי גם הפגישות של קאוקג׳י עם פלמון נועדו להסיח את דעת היהודים מהכנותיו להתקפה.

 

 2. קאוקג'י היה זקוק לניצחון

 

ב-4 באפריל, יום ראשון כשבוע, תקפו אלף לוחמים חמושים ומצוידים היטב את שלוש-מאות חברי משמר העמק ושלוש-מאות ילדיהם. שבעה תותחים 105 ו-75 מ״מ ותריסר מרגמות 3 אינטש הפגיזו את הקיבוץ, ויותר מעשרה משוריינים ירו עליו ממקלעים. הפיקוד העליון הופתע. עד אז הקדישו חבריו את מירב תשומת הלב לזירה הירושלמית, וסברו שקאוקג׳י מעוניין לדחות את ההכרעה עד סיום המנדט הבריטי, ואולי אף להגיע להסדר עם היהודים. לא רק הם הופתעו: גם לוחמי חטיבת ״גולני״, בת החודש, שעדיין לא יצאה משלבי ההתארגנות, לא היו מוכנים להתקפה. 

בדו״ח ששלח לפיקוד העליון, עשרה ימים אחרי ההתקפה, העריך ראש הש״י, איסר בארי, מה היו מטרותיו של קאוקג׳י בהתקפה זו: ״כיבוש משמר העמק היה צריך להבטיח את התחבורה מג׳נין לחיפה ולאפשר לערבים לשלוח תגבורת לחיפה. כך היו מנתקים את המעבר בין השפלה לעמק יזרעאל וזוכים לחופש תנועה בחזיתות.״2 לימים ייחס יצחק שדה לקאוקג׳י כוונות מרחיקות-לכת: ״תוכניותיו... שנערכו במטהו הראשי, נראו לכל עין אוביקטיבית מבוססות ואיתנות,״ כתב שדה אחרי מלחמת העצמאות. ״ריכוך המטרה בתותחי-שדה, הנשק האדיר... ניתוק דרך העפר לעמק על-ידי השריונים... התקפת חיל-הרגלים מבסיס קרוב מאוד, מן הכפר רוביה-תחתא, ואחריה תנועה צבאית לגבעות החורשה של משמר העמק, וההתקפה המלאה — חלומו של כל מצביא – תהיה מציאות. כל התוכנית הזאת עמדה להיות מבוצעת בעודף משוער (השערה נכונה) של כוח-אדם, ובעודף ודאי ומכריע של כוח-אש. אכן, פאוזי-ביי ועוזריו היו בטוחים שהציפור הכחולה של הניצחון נתונה בידיהם. ניצחון זה היה, לדעתם, מבטיח להם קפיצה נחשונית לוואדי מילך: הרי הדרך בין משמר העמק להזורע הייתה בידיהם! ומכאן לשלב הבא: כביש ההצטלבות ליד שער העמקים; ניתוק גמור של הגליל והעמק מחיפה, ואחר-כך תנועת מלקחיים... סביב חיפה, מצד המפרץ ומצד טירה, והחלום הנועז של כיבוש הנמל החשוב ביותר בחלק עולם זה (חיפה), נראה לו ולשולחיו כדבר שהגשמתו קרובה.״ את קאוקג׳י תיאר שדה כך: ״מצביא בעל מוניטין. בוגר אקדמיה צבאית גרמנית, שמאחוריו ביוגרפיה צבאית עשירה למדי. הוא זכה להצלחה מסוימת במשולש טול-כרם – ג׳נין – אום-אל-פחם, השתתף במלחמת העולם והיה משהו בצבא הגרמני.״ 3 

אבל מעשיו של קאוקג׳י, לפני הקרב ואחריו, אינם מעידים על תפיסה צבאית נועזת ומרחיקה-ראות, וקשה להאמין שהוא תכנן את האסטרטגיה שייחס לו יצחק שדה. קאוקג׳י התחייב להימנע ממתקפות העלולות להביך את הבריטים. ובוודאי ידע שהבריטים – שאולי לא יגיבו בחומרה רבה מדי על השמדת ישוב עברי – לא יעכלו בשום פנים ואופן את כיבושו של חבל מארץ ישראל, בידי צבא פולש, ובוודאי לא את כיבוש חיפה והנמל. הוא רצה לכבוש את משמר העמק כדי להשיג יתרון במאבקו, למען שליטה בערביי חיפה, אחרי מות מפקדם אל-חונטי (בקריית-מוצקין ב-7 במארס). איש הפיקוד העליון של ״צבא ההצלה״, טהא אל-האשמי, מינה את מפקד הגדוד הדרוזי, שכיב והאב, למפקד אזור חיפה (ב-28 במארס), ולשם כך הרחיב את גבולותיו של האזור. ב-29 במארס הגיע הגדוד של והאב לעיר שאפר-עאמר (שפרעם) שבגליל התחתון, שמקצת מתושביה היו דרוזים, ושהיה כפוף לקאוקג׳י: עתה קיבל מפקדו מעמד עצמאי והיה כפוף במישרין לפיקוד העליון בדמשק. קאוקג׳י לא קיבל ברצון את הכרסום הזה במעמדו: בגזרה של שכיב והאב נכללו הר אפרים ורמת מנשה, לרבות הכפרים שבסביבת משמר העמק. בעבודת מחקר של מחלקת ההיסטוריה של צה״ל על ״צבא ההצלה״ נאמר: ״ייתכן שאחד הנימוקים להתקפת קאוקג׳י על משמר העמק היה להביע על-ירי כך את מורת רוחו ואת אי-הסכמתו להחלטת המפקדה הכללית בדמשק, שצמצמה את מרחב פיקודו.״4 

וגם ייתכן שהידיעות על כוונת היהודים לפרוץ את הדרך לירושלים במבצע צבאי (מבצע ״נחשון״), ועל קרבות הקסטל, המריצו את קאוקג׳י לתקוף. אולי העריך שהיהודים לא יבחינו בהכנותיו ולא יוכלו לשלוח כוחות ניכרים להילחם נגדו, לאחר שרוב כוחותיהם ירוכזו בגזרת ירושלים. ייתכן גם שקיווה שהיהודים יניחו לו להשיג ניצחון יוקרתי במשמר העמק, ובלבד שלא יפריע להם לרכז כוח בירושלים, וכך יתחזק מעמדו לעומת זה של החוסיינים, כמפקד שפתח חזית שניה נגד היהודים בימי מצוקתו של עבד אל-קאדר, ושהצליח בשדה הקרב יותר ממנו. אולי גם האמין שהבריטים, העסוקים בפינוי, לא יפעילו כוח נגדו ולא יפריעו לו להגיע להישגים מוגבלים, וקיווה להתפאר: הבריטים פוחדים ממני ופעולותיי זרזו את קצב פינויים. כך או כך, קאוקג׳י לא בחר ביעד המתאים כדי להחזיר לעצמו את כבודו שנתערער, והתקפתו כפתה על היהודים לסטות מהאסטרטגיה הפאביאנית.

 

3. לא הייתה התקפה משבשת

 

קאוקג׳י תקף את משמר העמק ביום ראשון כשבוע, יום המנוחה של הבריטים, מפני שקיווה שהם לא יספיקו להתערב בקרבות לפני שתיקבענה העובדות בשטח. לפני אותו יום לא הגיעו לש״י ידיעות על כוונותיו, ואנשי המודיעין והסיירים של ה"הגנה" לא הבחינו בהכנות להתקפה. אחד המודיעים סיפר לאפרים בן-נתן (נתנזון), קצין המודיעין של גדוד 14 ואיש הש״י של הנפה, שתגבורות זורמות לג׳נין. ״יאכלו אתכם,״ אמר המודיע לבן-נתן. היה זה ערבי ממשפחה מיוחסת, פקיד בכיר בעיריית ג׳נין, שקיבל מהש״י שקי-קמח תמורת מידע. בן-נתן נתן לו שני מטעני חומר-נפץ, והוא הניח אותם כדרכים שבין ג׳נין למגידו. ידיעות נוספות לא הגיעו אל בן-נתן, והוא לא הבין שהתקפה גדולה ממשמשת ובאה.5 

בבוקר של 4 באפריל יצאו חברי משמר העמק לעבודות השדה ולמרעה, ומרכסי ההרים שמרו עליהם חבריהם, חמושים בנשק. שדות הערבים היו ריקים מאדם. חבר הקיבוץ, אריה שחר, שרעה את הצאן, הבחין בעמדות תותחים ומרגמות בעמק מנסי (מדרום לקיבוץ) ודיווח על כך למא"ז יבזורי בשעה 10 בבוקר. לפי פקודת יבזורי התמקמה חוליית סיירים ממשמר העמק בחורשה על מדרון ההר. בשעה 10.30 ראו הסיירים שלושים משאיות שהגיעו לעמק שבין מנסי לנרנריה, במרחק חמש מאות מטרים מהם, ושניים וחצי קילומטרים ממשמר העמק. כשלוש מאות ערבים, בבגדים צבאיים ובכפיות אדומות, ירדו מהמשאיות, העבירו מהן מרגמות ורובים לעמדות תותחים, ונטו עליהם אוהלים, להסוואה. גם מכוניות של ״הסהר-האדום״ הגיעו לעמק מנסי. מטוס צבאי בריטי חג בשמים והערבים כיוונו אליו את כלי-נשקם, אך לא ירו. 

יבזורי שלח את המידע הזה למטה גדוד 14 בקיבוץ שריד. כל חברי משמר העמק חזרו מהשדות הביתה; העדרים נכלאו בדירים; הילדים כונסו לבתי-האבן, והמבוגרים השלימו את הביצורים. ליד אבו-זוריק נורו יריות על מכונית של משמר העמק. מערכת החשמל ניזוקה. המשדר של משמר העמק השתתק, והופעל הגנרטור לשעת חרום.6 

בשעה שלוש אחרי-הצהריים נראו אנשים רצים בשורות מנרנריה לאבו-שושא. היו אלה שישה מחיילי ״צבא ההצלה״ שהסתננו לכפרים. השישה פוצצו מוביל-מים על הכביש, כדי לחסום את דרכה של תגבורת מעמק יזרעאל למשמר העמק.7 

במקביל לש"י הגיעה מידע אחרי הצהריים על שיחת טלפון בין חיפה לשכם, שבה נאמר "רוצים לגמור הלילה שתי מושבות יהודיות בדרך".8 

היחידות הסדירות של ה"הגנה" לא מנעו את ההתקפה ב-4 באפריל, לא שיבשו את מהלכיה ולא השתתפו בבלימתה. ״כוח מגויס לא עמד לרשותנו,״ הסביר יעקב דרור. ״הוריתי לאריה חרן (מפקד הרי אפרים, חבר קיבוץ דליה) לגייס פלוגה שתהיה בכוננות, ולשלוח כיתה למשמר העמק, אם יותקף. הפלוגה של הרי אפרים לא הייתה בגיוס מלא, חבריה עבדו בקיבוציהם, והיו מוכנים לצאת להתקפות-נגד אם תהיינה התקפות. המפקדים בקיבוצים לא ויתרו על ׳כוחות המחץ׳ שלהם. חרן לא הצליח לגייס פלוגה, ומפקד קורס מפקדי הכיתות של הפלמ״ח בדליה סירב לשתף פעולה איתנו, בלי פקודה ממטה הפלמ״ח. תכננתי התקפה מהרי-אפרים על ריכוזי הכוחות של קאוקג׳י. רק חניכי קורס מפקדי הכיתות של הפלמ״ח יכלו לבצע התקפה כזאת. ביקשתי ממפקד הקורס לתקוף, והוא סירב. ההזדמנות הוחמצה. המשימה הייתה למעלה מכוחו של חרן. הוא לא היה מפקד-פלוגה מבצעי, אלא אחראי על הנוטרים בחבל וממונה מנהלי על יחידות ה"הגנה". עשינו, בכל זאת, משהו: החבלנים מגדוד 14 פוצצו גשר בין נצרת לשפרעם, כדי להפריע לתגבורת לבוא לעזרת קאוקג׳י.״9 

אריה חרן סיפר שהוא אסף נשק מהקיבוצים שבסביבה בשביל מיבצע ״נחשון״, שלושה ימים לפני ההתקפה על משמר העמק. ״היו ויכוחים. ולא מכל קיבוץ קיבלתי נשק. אספנו כמה עשרות רובים ושלחנו אותם לירושלים. כשנודע לנו שתהיה התקפה על משמר העמק, נסעתי מקיבוץ לקיבוץ לגייס אנשים, אבל הקיבוצים רצו את האנשים שלהם בבית, ובאמת לא הייתה הצדקה לגייס אנשים דווקא מהקיבוצים שהיו עלולים להיות מותקפים.״10 

באפריל עדיין לא היו גדודי החי״ש שבסביבות משמר העמק מוכנים להתקפה רבתי, ולא היה תיאום בין פיקוד ה"הגנה" של מרחב העמקים ובין יחידות הפלמ״ח שחנו במרחב. מיטב הלוחמים מהקיבוצים של המרחב השתייכו לפלמ״ח, ובשלב הראשון של הקרב על משמר העמק, עדיין לא מילא הפלמ״ח את תפקיד חוד-החנית של ה"הגנה". 

אפשר לשאול מדוע לא שלח דרור, להתקפה משבשת, את חניכי קורס מפקדי הכיתות של ״גולני״ שהתאמנו בג׳וערה. הקורס שלהם עמד להסתיים, חניכיו היו מהלוחמים הטובים ביותר באזור, וכדי לשלוח אותם למשימה נזקק דרור לאישור, לא ממטה הפלמ״ח, ששכן בתל אביב, אלא ממפקדת ״גולני״, ששכנה ביבנאל. גם אחרי שנים לא הייתה לדרור תשובה לשאלה זאת. יצחק גולדמן, אז מפקד מחלקה בקורס, אמר שחניכיו לא הופעלו, מפני שחטיבת ״גולני״ הייתה זקוקה למפקדי כיתות, ומפקדיה לא רצו לסכן את כל מפקדי הכיתות העתידים שלה. באותו לילה נשלחו חניכי הקורס למשימה אחרת, שנראתה למפקדים פחות מסוכנת.11

 ____________ 

בשבוע הבא: תחילת ההתקפה על משמר העמק בהפגזת הקיבוץ; שלושה הרוגים בקבוץ; בעלי חיים נפגעו; כדורי רובה בלמו משוריינים; רימון אחד הבריח כוח פריצה ערבי; התארגנות סיוע מקיבוצי הסביבה; קליטת שיחת טלפון של קאוקג'י.

 

 הערות

 

1. א"צ, מסמכי צבא ההצלה, מכתב של גדעון אורן למחבר, מ-16 בפברואר 1983. 
2. יצחק שדה, "קרב משמר העמק" בספר "משמר העמק במערכה" עמ' 91. 
3. א"צ, תיק משמר העמק. 
4. א"צ מסמכי צבא ההצלה. 
5. א"צ, לטנא מצפע – דוח מההתקפה על משמר העמק 7 באפריל 1948; לובקה, שם עמ' 14-13; צבי, "יומן מערכתי" מתוך "משמר העמק במערכה", עמ' 10; לובקה יבזורי ברב שיח; מכתבו הנ"ל של לובקה, ראיון עם אפרים בן נתן. 
6. ראיונות עם יעקב דרור ואריה חרן; לובקה, "היינו..." שם, עמ' 14; ריבלין וסיני (עורכים) חטיבת אלכסנדרוני, עמ' 159-157. 
7. א"צ, מצפע לטנא, שם; א"צ, מקמחי לכנסת; לובקה,, שם עמ' 15-14.8. אזוב, עמ' 75. 
9.ראיון עם יעקב דרור. 
10. ראיון עם אריה חרן. 
11. יעקב חזן, "ביטחון זה נחוץ לנו", מתוך "משמר העמק במערכה"", עמ' 41-40.

 

פורסם באתר "News1"
בתאריך 22.6.2018

 

 

 

 

 
 
 

הרקלייטוס "האפל"