العربية
Deutsch
English
русский
français
עברית

אי-שימוש מושכל בכוח האווירי

 

 

 

 

▪  ▪  ▪

תפקידו הראשון בתורת המלחמה של חיל האוויר הוא השגת עליונות באוויר. עליונות זו הייתה ברורה, עוד לפני שהתחילו הקרבות, כי עצם היותו של חיל האוויר כפי שהיה מנע מראש פעילות אווירית ממשית של האויב נגד כוחותינו (The Air Force in being), והפוטנציאל הזה תורגם, כפי שכבר נאמר, להפלת מטוסי האויב כמעט כל פעם שניסו לגרום נזק לכוחותינו. 

מאחר שעל חיל האוויר מוטלת המשימה להשמיד את כוחות הקרקע של האויב, והוא מצויד היטב למשימה זו; וכיוון שטילים קרקע-אוויר (טק"א) עלולים למנוע ממנו חופש פעולה במשימה זו – צריך היה במלחמת יום הכיפורים להשמיד את מערכי הטק"א של האויב, כמשימה ראשונה, ולעשות זאת על-ידי כל המטוסים שעמדו לרשותו. הדבר לא נעשה, וכוחות הקרקע שלנו לא זכו לסיוע – בעיקר, בחזית הדרום. חיל האוויר לא השיג עליונות אווירית, שהייתה מאפשרת לו לתת את הסיוע, שהיה כל כך דרוש בעיקר בדרום; וצריך היה להשיג זאת מוקדם ככל האפשר. 

אין זה נכון לומר, שכדי לתת סיוע, חייבים קודם כל להשיג עליונות אווירית. במקרים רבים ניתן היה לתת סיוע גם בתוך אזור מוגן-טילים (אמ"ט), אם מקבלים מטרות מוגדרות עם נקודות-ציון ועם אפיון המטרות – כדי להשתמש בחימוש הנכון. סיוע כזה בוצע בהצלחה לא-מועטה בחזית הסורית, הודות לתפעול נכון של חפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) חיל האוויר. 

לעומת זאת, בדרום כשל חפ"ק חיל האוויר. 

תפקיד החפ"ק והיועצים האוויריים באוגדות להכיר את התוכניות של כוחות הקרקע, ובכל פעם שאפשר לחסוך זמן וקרבנות, ליזום להציע ביצוע על-ידי חיל האוויר. הדוגמה החמורה ביותר היא ה"חווה הסינית". יומיים עמדו לרשת חיל האוויר כדי להשמיד את המתחם הזה, על-ידי כמה רביעיות של מטוסי פאנטום, בתקיפת "חטף" והשימוש בפצצות-מצרר ובפצצות שירות כללי (ש"כ). איש מהגנרלים לא הבין, שחיל האוויר צריך לעשות זאת, ואין להקריב כל כך הרבה קרבנות מכוחות היבשה. 

היכן היו יועצי חיל האוויר והחפ"ק?! מדוע לא הציעו, שחיל האוויר יחסל את המתחם המצרי? הייתה הצדקה לתקוף את המתחם הזה מהאוויר, גם אם האזור הוגן בטילים, כדי לחסוך חיי אדם רבים, גם במחיר מסוים של מטוסים. לו עשינו זאת, היינו חוסכים עשרות רבות של הרוגים וגם מסייעים להקדים את צליחת התעלה מערבה. וה"חווה הסינית" רק דוגמה אחת מני רבות לאי-שימוש מושכל בכוח האווירי במלחמת יום הכיפורים. 

דרושה השתלמות בנושאי חיל האוויר לקצונה הבכירה של חילות היבשה ושל חיל הים, כדי להבין איך לנצל את יכולת חיל האוויר מחד-גיסא. נדרשות הנחיות ברורות ליועצים האוויריים ולמשל"קים (מוצבי שליטה קדמיים) לתת לחילות היבשה עצות מבצעיות, ולא לחכות לבקשותיהם לסיוע אווירי, ולזכור: גם באמ"ט אפשר לפגוע בכוחות אויב, אם המטרה מצדיקה את הסיכון. ותמיד יהיו מטרות כאלו.

 

 

1. בריחה אל ה"קלע"

 

חשוב להבין מדוע בוצעו כל כך הרבה תקיפות "קלע" במלחמת יום הכיפורים. כזכור, מטס "קלע" עם פצצות-מצרר תוכנן כמטס הכנה למבצע "תגר" – כדי לפגוע בתותחים נ"מ, שהגנו על הסוללות. הרעיון גלש גם לתקיפת שדות-תעופה, שבוצעו בשתי החזיתות, כשמבנה ראשון של מטוסים תקף ב"קלע" תותחים נ"מ, שהגנו על השדה. תקיפות "קלע" נוספות בוצעו נגד כוחות קרקע בשתי החזיתות, כשרובן הוכתבו על-ידי כותבי הפקודה – כלומר, מפקדת חיל האוויר, או חפ"ק פיקוד הצפון דרך מוצב הפיקוד (מפי"כ) של כנף 1. בנוסף, יזמו מובילי מבנים תקיפות "קלע" במהלך טיסתם. יש להניח, ששיעור הפגיעות בתקיפות הללו, אם היו כלל, היה קטן מאוד. 

התהליך – מהמודיעין, להוצאת הפקודה ולתקיפת המטרה – לעתים, ארוך דיו, כדי שהמטרה כבר לא תהיה במקום, שהייתה בו. גם בתקיפות "חטף" הגיעו טייסים למטרה, אך לא מצאו אותה, או לא הבחינו בה; וגם זו משימת-סרק. 

להמחשה כללית, להלן ארבע גיחות של טייס סקייהוק מוביל במלחמה:

"1. ב-7.10 יצאתי בזוג לביצוע 'קלע' באזור הר פרס [בגולן]. הנתיב היה מיסוד-המעלה כיווּן בערך 120, 1:40 דקות למשיכה. בסיום התקיפה הסתבר לי שהפצצות שלי לא השתחררו – לא הפעלתי תחנות. החלטתי לבצע יציאת כיוון שנייה. ביקשתי ממספר 2, שייצא אתי אבל ימשוך אחרי דקה כדי להסיח תשומת-לב המכ"ם, ואני אמשיך לבד עד 1:40. המשימה בוצעה ללא בעיות נוספות. אין לי מושג על מה התכוונה התקיפה ומה היו התוצאות. 

2. ב-8.10 יצאנו ברביעייה למצרים לתקיפת מוצב מכ"ם וקשר בראס זעפרנה. הטיסה הייתה בגובה, זיהינו את המטרה, לא היה טק"א אבל היה [אש מתותחים] נ"מ. נכנסנו לתקיפה בשני זוגות, הפגיעות נראו בתחום המטרה וההרגשה הייתה טובה. חשבתי שזו התחלת מבצע לפלישת שריון אל הצד המערבי של מפרץ סואץ על-מנת לערער את המערך המצרי – אבל לא היה לזה שום המשך. 

3. ב-10.10 בערב נערך בטייסת תחקיר חשוב ובעקבותיו החלטנו שלא טסים יותר בגובה נמוך (1) – אלא תוקפים מהגובה, ואם יש שיגור לעברנו מבצעים שבירה מתוכננת מראש. 

ב-11.10 יצאתי בשעת צהריים עם רביעייה לתקיפה במרכז רמת-הגולן. נכנסתי ראשון כשהזוג השני מחפה ממערב, ובכניסה לתקיפה בפנייה שמאלית צעקו לי "עקרבים" – וראיתי טיל ס"א-6 יוצא לכיוון שלי. ביצעתי את התרגולת, שנאמרה בתחקיר, השלכתי פצצות, שחררתי פצצות, שחררתי מוץ וצללתי בפנייה שמאלית חריפה, ובערך ב-500 קשר שברתי חזק ימינה ולמעלה – הטיל חלף וכשהסתכלתי ימינה למעלה ראיתי את נצנוצי המוץ והטיל התפוצץ עליהם. הזוג השני ביצע משימתו כמתוכנן, וחזרנו בהרגשה טובה הביתה. 

4. ב-20.10 יצאנו ברביעייה לתקיפה גבוהה של מוצב נ"מ ליד גשר פירדאן – קצת מזרחית לתעלה. הייתה אש נ"מ די צפופה והחלטתי לירות בתותחים תוך כדי היעף. להפתעתי, כל התחמושת התפוצצה באוויר פיצוץ עצמי. (2) תוצאות ההפצצה היו טובות, וכנראה מחקו את הצחוק מפרצופי המצרים...".

שניים מכלי-הנשק היעילים ביותר של מטוסי התקיפה הם תותחים ורקטות. שניהם לא באו כמעט לידי ביטוי בתקיפת כוחות הקרקע של האויב, כיוון שהמטוסים לא יכלו לחפש מטרות בגובה בינוני ולירות בהן בגלל טק"א אויב. (3) 

תותחים ורקטות הביאו תוצאות נפלאות במלחמות חיל האוויר, שקדמו למלחמת יום הכיפורים, בהיותם נשק מדויק מאוד. אך הפעם נדמו, למעט מקרים בודדים ביוזמת טייסים אחדים. 

להלן ניתוח תוצאות של גיחות ההשתתפות בלוחמת הקרקע, כפי שמסר חקר הביצועים של חיל האוויר:

אם נצא מהנחה סבירה, שאלה שלא הבחינו גם לא פגעו – נראה, שבמצרים שיעור ההחטאות, לפחות, 36 אחוזים; ובסוריה – ארבעים אחוזים. 

גם פגיעות באזור המטרה לא תמיד משיגות את המטרה. צבאות ערב למדו לספוג אבדות מבלי להתמוטט מיד, ולא לברוח מפצצות שמתפוצצות בסביבה, והדבר חייב פגיעות מדויקות, כדי לנצח. 
במלחמת יום הכיפורים ביצע חיל האוויר 11,500 גיחות. נפלו 103 מטוסי קרב, (4) חמישה מסוקים ומטוס קל. 53 אנשי צוות-אוויר נהרגו, ו-44 נפלו בשבי. לעומת זאת, במלחמת ששת הימים בוצעו 3,700 גיחות, ואבדו 45 מטוסי קרב.

 

 

2. תקיפת שדות-תעופה

 

למרות שהיה ברור למפקדת חיל האוויר, שתקיפת שדות-תעופה של האויב לא תשפיע כלל על המצב בחזית, תקף חיל האוויר עשרה שדות-תעופה במצרים ושמונה שדות-תעופה בסוריה. כפי שכבר נאמר לעיל, בתירוץ, שלא היו מטרות אחרות. איבדנו תשעה מטוסים פאנטום במבצע המיותר לחלוטין. 

כשמדובר במבצעים מיותרים היו כאלה במלחמה זו, כשחלק מהתכנונים אף לא הובאו לידיעת מפקד חיל האוויר – כמו תקיפת "קלע" בלילה על הגשרים בסואץ עם סיכויים אפסיים לפגיעה ובסיכויים נמוכים מאוד לשרוד. איבדנו שלושה מטוסים בגיחה מיותרת זו. גיחות כאלו נעשו, כי "צריך לעשות משהו!" אם אי-אפשר להביא תוצאות, לפעמים לא צריך לעשות דבר.

 

3. סיכום

 

במלחמת יום הכיפורים כשלה מפקדת חיל האוויר בתפקידה, והדבר גרם לאבדות רבות ומיותרות ולתוצאות מאוד לא-מספקות. כאמור, איבדו בבסיסי החיל את האמונה בתבונה, שהסתתרה מאחורי פקודות-משימה מסוימות. 

בתחקירים לאחר המלחמה בטייסות השונות נכתבו דברים קשים על מפקדת חיל האוויר. "הגזים" לעשות מפקד טייסת פאנטום, שהצטיין בתפקידו, וכתב בתחקיר הטייסת, כי האויב העיקרי שלנו במלחמה הייתה מפקדת חיל האוויר. 

הוא חויב מיד למחוק את הכתוב, אך אי-אפשר למחוק את ההרגשה. בתחקירים, שבהם נכח מפקד חיל האוויר, ומישהו השמיע ביקורת על מפקדת חיל האוויר; הגיב מפקד חיל האוויר בכעס, ואיים ודרש שלא תושמע כל ביקורת על המפקדה. 

מאז נאסר בחיל האוויר למתוח כל ביקורת, בכתב או בעל-פה, על מפקדת חיל האוויר, או על מפקד חיל האוויר. 

ביצועי הטייסים 

מטבלת התוצאות של גיחות ההשתתפות בתקיפות האויב הקרקעי אנו למדים, שהיה שיעור גבוה של גיחות, שלא השיגו את המטרה, ורבות מהגיחות אף לא בוצעו כלל. תחקיר מדויק של כל גיחה וגיחה יגלה, שבחלק מהגיחות, שלא תקפו את המטרה, היו אילוץ כתוצאה מאיומים קשים מדי, שחייבו הימלטות מטק"א, שנורה לעבר המטוסים. היו גיחות, שבהן ויתר מוביל המבנה מוקדם מדי על הביצוע, והעדיף לחזור לבסיס. תחקיר מדויק יגלה ודאי טייסים, שלא דבקו במטרה, וויתרו מוקדם מדי על ביצוע המשימה; ומאידך-גיסא, יתגלו מובילים וטייסים אמיצים במיוחד, שהמשיכו במשימתם למרות האיומים הקשים, וביצעו אותה למופת; ושילמו בחייהם, או בנפילה בשבי. כן יתגלו מקרים, שהמוביל צדק כשביטל את המשימה. 

שלא כמו בכוחות הקרקע, שבהם הלוחם הבודד אינו יכול להחליט לבצע, או לא לבצע, לטייס הבודד קל מאוד לא לבצע משימה. הוא פונה אחורה, וטס הביתה; וכבר היו דברים מעולם, בכל מלחמות ישראל. 

תחקירים 

מלחמת ששת הימים לא תוחקרה ברמה מטכ"לית וגם לא בחיל האוויר בצורה הדרושה, ויש דוגמאות רבות לתקלות, שהיו צריכות להדאיג מאוד את צמרת חיל האוויר, כמו עשרת המטוסים, שאיבדנו במלחמה זו בתאונות מיותרות בלבד. 

כיצד הסתובב מטוס טופולוב 16 עירקי חצי שעה ויותר מעל המדינה, ואיש לא שם לב אליו? 

כיצד נשלחו מטוסי פוגה מאגיסטר אִטיים לתקוף ברמת הגולן, כשמטוסי מיראז' עמדו בבסיסים חמושים ומוכנים לפעולה? 

ומדוע לא הופעל חיל האוויר לחיסול מתחמי האויב בגבעת התחמושת, בתל פח'ר ובשיח' זווייד? 

לו הוסקו כל המסקנות ברמה המטכ"לית, אולי היינו יכולים לחסוך את קרבנות ה"חווה הסינית". מותר לטעות, אבל רק פעם אחת. 

לא נערך תחקיר מקיף גם על מלחמת ההתשה, שבה נעשו טעויות חמורות ביותר, שעלו לעתים בחיי אדם. אסור לשכוח, שכישלון מלחמת ההתשה (שהייתה כישלון חרוץ) סלל את הדרך למלחמת יום הכיפורים. 

גם מלחמת יום הכיפורים לא נחקרה עד תום, כיוון שמפקדת חיל האוויר לא הסכימה להיחקר. 

ועדת אגרנט 

ועדת אגרנט הודיעה לציבור הרחב, שהיא מזמינה כל מי שיש לו מה לתרום לוועדה על מלחמת יום הכיפורים לבוא ולהעיד. מאות קצינים מחילות היבשה באו להעיד בוועדה על דברים חמורים, שעשו מפקדים ומִפקדות. 

מחיל האוויר לא בא אף אחד. טייסים ומפקדים, שבטנם מלאה, עד היום, בכעס רב על מפקדת חיל האוויר ועל תפקודה במלחמה, נמנעו מלעשות זאת מתוך הנחה שהוועדה, בגלל הרכבה, לא תפעיל יד קשה נגד מפקד חיל האוויר ונגד עוזריו – משום שבלאו הכי לא תצליח לרדת לעומקם של דברים; ולעומת זאת, מפקד חיל האוויר יבוא חשבון עם כל שמתח עליו ביקורת, והוא יעוף, במוקדם או במאוחר, מחיל האוויר. ואם הוא איש מילואים, הוא לא יורשה לטוס בחיל. 

אבל במבט לאחור אפשר לומר, שבני פלד שיקם את חיל האוויר שלאחר המלחמה בצורה מרשימה; ומאחר שלא הייתה חלופה, טוב שכך קרה. 

מבט קדימה 

חיל האוויר שלאחר מלחמת יום הכיפורים השתנה מאוד, בעיקר בציוד חדש – מטוסים F-15 ו-F-16, פצצות חכמות יותר וטילים יוצאים מן הכלל. 

מלחמות "שלום הגליל", לבנון "השנייה", "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" היו לחיל האוויר כעין מטווח ללא אויב ממשי, והניבו הישגים מרשימים ביותר (ובל נשכח גם את תקיפת הכור בעירק). 

המלחמה, הבאה עלינו לרעה, תהיה שונה מאוד ממלחמת יום הכיפורים. ונאמר מפורשות, חיל האוויר לא סיפק בה את מה שציפו ממנו. אלפי גיחות לא השיגו כלל את מטרתן: תוכננו גיחות ללא צורך – כמו תקיפת שדות-התעופה וכמו גיחות "קלע" בלילה נגד מטרות נקודה עם פצצות ש"כ. לעומת זאת, לא תוכננו גיחות משמעותיות יותר – כמו השמדת המתחם המצרי ב"חווה הסינית". 

ההישג המובן מאליו היה הפלת מטוסי אויב. כמו-כן, ההתקפות האסטרטגיות בסוריה ועצירת השריון הסורי בימים הראשונים למלחמה. כפי שכבר נכתב, מפקדת חיל האוויר נכשלה; ולצערנו, גם טייסים לא תמיד עמדו במשימה, שהייתה כמו "פיקניק" לעומת המלחמה הבאה, שנותקף בה בגשם של טילים, ואין לנו כל דרך להתגונן בפניהם. 

כרגיל, איננו מוכנים למלחמה הבאה.

 

 

 

 

הערות

 

 1. סקייהוק E עמוס בעשר פצצות מגיע למהירות 420 קשר לכל היותר. 
2. אחת ממסקנות מלחמת ששת הימים הייתה לבטל את ההשמדה העצמית של תחמושת התותחים – וזה, כנראה, לא בוצע. 
3. להזכיר – לאויב היו גם טילי-כתף מונחי תת-אדום (ס"א-7 "סטרלה") נגד מטוסים מנמיכי-טוס. 
4. שנים-עשר מטוסים מיראז' 3 ("שחק") ו"נשר" (הדגם הישראלי של מיראז' 5); 32 פאנטום; 59 סופר-מיסטר וסופר-מיסטר משופר ("סער").

 

 

 

 

 

 

הרקלייטוס "האפל"