العربية
Deutsch
English
русский
français

עברית

 קרב הקסטל (ב) בגלל ויכוח על כבוד נפל הקסטל

 

1. "מפקד החי"ש מבלבל את המוח"

ביום שלישי, 6 באפריל לפני הצהריים הודיע משה ערן, מפקד כיתת הפלמ"ח שהתפנתה ממשלט "בועז" לקסטל, במכשיר הקשר, ליוסף טבנקין, מפקד כוחות הפלמ"ח באזור,1שפקודיו עייפים מאוד, וטבנקין הבטיח לו שכיתתו תוחלף בכיתה אחרת בו ביום.2 אחרי הצהריים חידשו הערבים את התקפתם על הקסטל מדרום (אחרי שכבשו את מחצבת צובא).3בזמן ההתקפה הזאת שלח טבנקין כוח לקסטל, בפיקודו כושי (אליהו שחר),4 מפקד מחלקה מהגדוד הרביעי. 

הרי סיפורו של כושי: "ב-4 וב-5 באפריל חיכינו לשיירה, במשלטים שבשער-הגיא, אחר-כך חזרנו ברגל לנווה-אילן, ומשם הובילו אותנו משוריינים לקריית-ענבים. למחרת פקד עלי יוספל'ה לצאת עם המחלקה בשלושה משוריינים לקסטל, לקבל שם את הפיקוד, לפוצץ את הבתים, ולארגן הגנה על הכפר." 

על שלושת המשוריינים של כושי הועמסו שקי לחם, מכלי מים, מטעני חומר-נפץ ותחמושת. שתי כיתות ממחלקתו איישו את המשוריינים, וגרשון אגמון (מפקד המשוריינים של הגדוד, שמונה לתפקיד זה באותו יום) הצטרף אליהן. "המשוריינים השתחלו בין גדרות האבן, ומהבתים צלפו עלינו הערבים," העיד משה כצנלסון. חיילי הפלמ"ח השתלבו בקרב על הקסטל. המפקדים, כושי, אגמון, ומפקד הכיתה טוסקה (יוסף שחר), יצאו מפתח המילוט של המשוריין והגיעו, תחת אש, למטה של מרדכי גזית. "אני בא בשם יוספל'ה טבנקין, שקיבל את הפיקוד על הגזרה," אמר כושי לגזית. "נשלחתי לקבל את הפיקוד על כל הלוחמים, לפוצץ את הבתים ולארגן את החבר'ה להגנה, לפני החושך." גזית התקשר עם שאלתיאל ושאל מה לעשות; כושי שמע במכשיר-הקשר את הוויכוח בין שאלתיאל בירושלים ובין טבנקין בקריית ענבים. טבנקין התעקש: "כושי יפקד על הקסטל ויקבל הוראות ממני." גם שאלתיאל התעקש: "כושי ופקודיו ישתלבו בהגנת המקום תחת פיקודו של גזית." 

כושי: "בסוף הוויכוח פקד עלי יוספל'ה להשאיר בקסטל כיתה, במקום כיתתו של משה ערן, ולחזור לקריית ענבים עם הכיתה האחרת ועם הכיתה של ערן." טוסקה: "גזית אמר לכושי, 'קח את הכוח שלך וחזור אתו לקריית ענבים. 
משה כצנלסון: "כושי חזר אלינו ואמר, 'מפקד החי"ש מבלבל את המוח. אין צורך בכל-כך הרבה אנשים בקסטל. נשאיר כאן כיתה אחת עם שני מקלעי ברן. כל האחרים, לקריית ענבים.'" מפקד הכיתה מאיר אלדר, שבא עם כושי מקריית ענבים לקסטל: "נתקבלה הוראה מן הגדוד, להחזיר לקריית ענבים את הכיתה שלי. היה לנו קשה להבין את ההוראה הזאת. ראינו את הערבים מסתערים על הקסטל. החברים שלנו, שלחמו בעקשנות על פסגת ההר, סיכלו את כוונתם. בלב כבד חזרנו לקריית ענבים והצטרפנו למשימה שגרתית, אבטחת משלטים בדרך." 

אחד המשוריינים של הפלמ"ח נפגע וננטש בקסטל. בשני המשוריינים האחרים חזרו לקריית- ענבים הכיתה של משה ערן ואחת משתי הכיתות שנועדו להישאר בקסטל. פקודיו של גזית ראו שרק לוחמי הפלמ"ח העייפים הוחלפו באחרים, והסיקו: רק לפלמ"ח יש מי שדואג. לחי"ש אין אבא בפיקוד הבכיר. 

שבעה פקודיו של טוסקה, שהחליפו את כיתת ערן, התמקמו בקבר השייח' שבקצה הכפר לכיוון צובא. משה כצנלסון: "ראינו על הקסטל את אנשי החי"ש מפלוגת 'נועם' עם כובעי ברט ועם דרגות וסמלים שהצחיקו אותנו. בבית של קבר השייח' הייתה כיתה מחטיבת 'עציוני', עלובי נפש שכמעט לא תפקדו. היו להם שלושה מקלעי ברן, אף אחד מהם לא תקין, מזוהמים בפיח, באבק ובעפר. גדעון גלובוס ואני החזרנו את שלושתם למצב תקין. יחד עם המקלעים שלנו היו בקבר השייח' חמישה ברנים, וזה נחשב אז לכוח-אש חזק מאוד. מקלע אחד לקחתי לעצמי, ומאותו רגע הייתי מקלען. החי"שניקים היו מותשים בנפש יותר מאשו בגוף. אמצעי-קשר לא היו. בצעקות התקשרנו עם העמדות האחרות ועם המטה."5 

אחרי ששלח את טוסקה ופקודיו לקסטל, קיבל טבנקין דוח מאנשי התצפיות: כוחות אויב עלו על רכסי קריית ענבים. 
טבנקין דיווח על כך במברק לאבידן.6 נראה שבגלל מידע זה חששו מפקד המבצע ומפקד הגזרה המזרחית שלו מפני התקפה על קריית-ענבים ומעלה החמישה, שההגנה עליהם הייתה חשובה יותר מהגנה על הקסטל.

 


2. "האנשים האלה לא יוכלו להתגונן בפני התקפה חזקה"

 

עד חצות תקפו כוחות ערביים את הקסטל, פעם אחר פעם. ב-7 באפריל דיווח גזית למפקד גדוד "מוריה", זלמן מרט: "כל המשלטים (שבדרך לקסטל) בידי הערבים. הקסטל מותקף. ממחצבת צובא ומהמשלט הצפוני יורים (ערבים) במקלעים. מדברים ערבית עירקית בפיקוד אנגלי. לא יכולנו להתבצר בלילה. אנשים עייפים, חסרים תחמושת וחומרי ביצורים ומצרכים. ההפצצות שלנו מהאוויר ללא תוצאות. היריות של הערבים במרגמות ומכונות-ירייה לא נתנו לנו להרים ראש." הרי שורה מהדוח שכתב גזית אחרי ימים אחדים: "הודיעו שהפלמ"ח יעשה התקפת הסחה... חיכינו לשווא."7 

באותו יום נשלח מירושלים לארזה שיירת אספקה שהובילה תחמושת, והוטל עליה לפַנות ממוצא עילית ומארזה – נשים וילדים. על השיירה נפתחה אש וחמישה לוחמים נהרגו.8 בלילה, עלו שמואל מטות וארבעה-עשר לוחמים מירושלים, במשוריין, מ"ארזה" לקסטל, והביאו מקלע כבד, פגזים למרגמות, תחמושת וקצת מזון. כשחזר המשוריין של מטות ל"ארזה" נסעו איתו ארבעה-עשר ממגיני הקסטל שהיו פצועים ותשושים.9 אחרי חצות עלה לקסטל ברגל, נפתלי הראל, האחראי על הקשר ב"ארזה", כדי לקחת משם מכשיר-קשר (היה זה מכשיר-הקשר של המחצבה, שנפתלי הראל היה אחראי עליו). בדרך לא ראה אנשים, ואיש לא עצר אותו. "נכנסתי למטה. כולם ישנו," סיפר הראל. "יכולתי להרוג אותם. הערתי את סלמן וביקשתי ממנו שיחזיר לי את מכשיר-הקשר. התרשמתי שהאנשים האלה לא יוכלו להתגונן מול התקפה חזקה."10 

ידיעות על כוונות הערבים ומעשיהם, שזרמו ב-7 באפריל מהש"י אל המטה של שאלתיאל בירושלים, אל המטה של אבידן בחולדה ואל ידין בתל אביב, נשלחו מיד אל המפקדים הבכירים בגזרת הקסטל. ראש הש"י הארצי, איסר בארי: "הצבא הבריטי מתנדב להוציא את היהודים מהכפר קסטל, אבל הוועד הערבי העליון השיב להם שהערבים ישלימו את המלאכה בלי עזרתם."11 ממקור בריטי הגיעה ידיעה: "הערבים יפעלו הלילה. הם מביאים תותחים לחזית הקסטל.12 שאלתיאל הודיע לידין שהערבים מתכוננים לירות בתותחים על הקסטל, ואולי יתקפו את כוחות מבצע "נחשון" בלוד.13 אנשי התצפיות והש"י מירושלים דיווחו בו ביום ששני משוריינים עם תותחים 2 ליטראות הגיעו לכפר מלחה (מדרום לירושלים),14 ושחבורות של ערבים חמושים צועדות לכיוון הקסטל מהכפרים שמצפון לעיר.15 יצחק לוי דיווח לאיסר בארי באותו יום לפנות ערב: "ריכוזים ערביים ב(הר ה)קסטל מתרבים. למחר נקבעה התקפה גדולה בתמיכת נשק כבד. חוששני שהגנה בלבד תביא לעזיבה. הכרחי להעביר כוח פלמ"ח, להכות עוד הלילה בבסיסים הסמוכים, ולהצמידו למערכת הקסטל. עזיבת הקסטל תסכן את ארזה, (ואת) מוצא עילית ותחתית."16 

ממקורות אחרים נודע לאיסר בארי שיחידה מ"צבא ההצלה" מתקדמת מהצפון לירושלים עם תותחים, כדי "להציל את כבוד הערבים", ושתגבורת משכם הגיעה לגזרת הקסטל אור ל-6 באפריל.17 ממקורות ערביים נודע לש"י שמפקדי הערבים בירושלים מתכוננים לנחול בקסטל ניצחון דומה לזה שנחלו בנבי דניאל.18

 


3. "לא די בהגנה על המתחם!" 

 

ב-6 באפריל, בשעה שמונה ורבע בערב שלח ידין מברק לאבידן: "החזקת קסטל ומוצא הכרח. רכז כוח בסביבה, בכוחות 'נחשון'. הוראה זו ללא הסתייגות. ריכוזים (של) ערבים בקסטל. למחר התקפה גדולה עם נשק כבד. הגנה בלבד תביא לעזיבה. הכרח כוח בולגרים (פלמ"ח) להכות עוד הלילה בבסיסים סמוכים ולהשמידם. עזיבת הקסטל תסכן את מוצא." אבידן ענה לו במברק: "מסכים לדעתך. תן הוראות." בשעה עשר בלילה נתן איסר בארי לישראל גלילי מסמך סיכום: "הערבים מתגברים את כוחותיהם סביב הקסטל ומתכוננים לתקוף מחר בנשק כבד. לא די בהגנה על המתחם, יש לשלוח יחידות פלמ"ח לתקוף את כוחות האויב ולהשמידם. פינוי הקסטל יסכן את מוצא ואת ארזה." גלילי נתן את המסמך הזה לידין, וידין שלח אותו לאבידן, כמברק, וצירף לו פקודה: "תן הוראות מתאימות". ידין לא נתן הוראות לאבידן; אבידן לא הפעיל יוזמה. התקוות שתלו מגיני הקסטל ביוסף טבנקין נכזבו, והמורל שלהם ירד לרצפה. ביום הראשון שלו בגזרת ירושלים לא עשה טבנקין הרבה. הוא רק החליף את כיתתו של משה ערן, בקסטל, באחרת. אין מסמכים ואין עדויות על דיון שלו עם אנשי מטהו ועם המפקדים הבכירים של יחידות הפלמ"ח על המצב בגזרה באותו יום, ונראה שלא התקבלו אז כל החלטות.

 ______________________ 

בשבוע הבא: יוסף טבנקין מפקד הגדוד הרביעי של הפלמ"ח מסרב פקודה ואינו מחליף את מגיני הקסטל אף שהפיקוד על הכפר הועבר אליו; המפקד הערבי הנערץ עבד אל קאדר אל חוסייני ששב מדמשק נוטל את הפיקוד על ההתקפה על הקסטל; ההתקפה הערבית נבלמת.

 

 

הערות

 

1. לא ברור מי מהשניים קרמיול או כצנלסון פגע בעבד אל-קאדר ואולי שניהם פגעו. 
2. בגרסה הראשונה שפרסמתי ב-1991 כרך ד' של ספרי "תולדות מלחמת העצמאות – ממשבר להכרעה" השמטתי את מעשה הרצח הזה. מאוחר יותר הוא התפרסם בראיון של העיתונאי רוני הדר איתי, במהדורת תל אביב של ידיעות אחרונות. סיפרתי על כך פעמים רבות בהרצאותיי. 
3. שם אביו ושם סבו של עבד אל-קאדר. 
4. א"צ, דוח גזית על קסטל, צובא, ארזה למכמש; א"צ עדות מס' 49 של מרדכי גזית; דני רובינשטיין, עמ' 280-277; חיים הלפרין, "עשר שניות באפריל, הוצאת המחבר 2008, עמ' 270-269; יזהר באר, אתר "פרות קדושות" חלק א' וחלק ב' 2017-2016; מערכות, נ"ה אפריל 1949, עמ' 33; אתר הספריה ומרכז ההנצחה קריית טבעון, עדויות של משה כצנלסון ויורם קניוק; ראיונות עם מרדכי גזית, יעקב סלמןגדעון גלובוס, משה כצנלסון וישראל נתח. 
5. א"צ, דוח קצי אשמורת, 8 באפריל 1948, שעה 05:00; ראיונות עם נפתלי הראל ויהודה ארבל. 
6. שם הקוד של יוסף טבנקין. 
7. שם הקוד של הפלמ"ח. 
8. מברק דומה בנוסח זהה שלח שאלתיאל חמש דקות קודם לשרות האוויר של ה"הגנה". 
9. א"צ, אל הכנסת, מאת עציוני. 
10. א"צ, דווח גזית; ראיונות עם מיכאל האפט, יגאל ארנון, מרדכי גזית ויעקב סלמן; יצחק לוי, "תשעה קבין", עמ' 397. 
11. לימים סיפר נרקיס שאחרי הסכם השלום עם מצרים ניסה להודיע לאלמנתו של עבד אל-קאדר שהתגוררה במצרים שהוא מוכן לתת לה את הקוראן של בעלה. היא לא השיבה לו. 
12. א"צ דוח החשת תגבורת לקסטל; א"צ, דוח גזית; א"צ, דוח על הנסיעה מהקסטל; א"צ, עדות מס' 87 של עוזי נרקיס, עדות מס' 54 'של יוסף טבנקין; ראיונות עם עוזי נרקיס, מרדכי גזית, עמי פורר, יגאל ארנון, יוסף טבנקין ויעקב סלמן. 
13. עדויות של מרדכי רון ושל עזרא ניצן בשחזור מוקלט של קרב הקסטל ב-31 באוגוסט 1987. 
14. גם פרט זה אינו נכון. אנשי ה"הגנה" נסוגו מהקסטל כעשר שעות אחרי שנהרג עבד אל קאדר אל חוסייני. 
15. אנשי הפלמ"ח. 
16. דוח זה הוא דוגמה למיעוט הידיעות של המפקדים הבכירים על מה שמתרחש בקרבות מכריעים. מקור טעותו של אלון היא טעותו של טבנקין שנזכרה לעיל. טעותו של אלון תועדה ביומנו של בן-גוריון והפכה למסמך. הדבר מלמד שלא ניתן לבסס מחקרי קרבות על מסמכים ועל ראיונות עם מפקדים בכירים, בלבד. התפארותו של אלון שפקדיו ירו באדם שהתחנן על חייו מלמדת על מוסר הלחימה האמיתי באותו זמן, שהיה הפוך ממוסר הלחימה של השופטים בבית המשפט הצבאי, שדנו למאסר את אלאור אזריה
17. יומן דב"ג, 14 באפריל 1948. 
18. א"צ, עדות מס' 87 של עוזי נרקיס, ועדות מס' 54 של יוסף טבנקין; ראיון עם עוזי נרקיס ויוסף טבנקין. 
19. סדרת ראיונות עם יוסף טבנקין: א"צ, עדות מס' 54 עם יוסף טבנקין. 
20. טבנקין שם ראיון עם אליהו סלע. 
21. לטבנקין 
22. א"צ, דווח גזית. 
23. ואכן כששני המלווים נטשו אותו וברחו, הוא היה פצוע וזה מה שהם כנראה דיווחו. 
24. יצחק לוי, "תשעה קבין" עמ' 153.

 

 

הרקלייטוס "האפל"