العربية
Deutsch
English
русский
français
עברית

"כיבוש" כפר הקסטל הריק

 

1. עבד אל קאדר אל חוסייני מתכנן לכבוש את ירושלים

ב-31 במארס נודע למטה מחוז ירושלים ממקורות בריטיים על תוכנית תלת-שלבית של עבד אל-קאדר אל-חוסייני, כתוצאה מהצלחתו במלחמת הדרכים בגזרת ירושלים, באותו חודש: להשתלט על הרכס צובא-קסטל-בית סוריק, וכך לנתק מירושלים את הגוש קריית ענבים-מעלה החמישה-נווה אילן, ואת יחידות הפלמ"ח החונות בו. אז תיקלע ירושלים העברית למצור מלא. בהמשך – כיבוש הגוש הנ"ל ושליטה על מבואות ירושלים, ואז תקיפת השכונות המערביות של ירושלים היהודית. למרחב המערבי של ירושלים הגיע כמאל עריקאת, סגנו של עבד אל קאדר אל חוסייני ועמו מאה לוחמים מאומנים וסביבם נקבצו מאות כפריים.1 עבד אל קאדר שהה אז בדמשק בדיונים עם ראשי מדינות ערב ומפקדי "צבא ההצלה" היה זקוק לניצחון דרמטי כדי להשיג את מבוקשו: אמצעי לחימה, כסף ואם ניתן: פיקוד על המלחמה בכל הארץ. משימתו של עריקאת לא הייתה כיבוש יעד חשוב, אלא הידוק המצור וכיבוש סמלי של מחצבת אלישר. 

הביטחון העצמי של ערביי ארץ ישראל גבר בייחוד לאחר תבוסות היהודים בקרבות שיירת נבי דניאל, יחיעם וחולדה. בעיתון היפואי "פלשתין" נכתב שבדיונים בדמשק, שבהם השתתפו מפקדי צבא ההצלה ועבד אל קאדר, התקבלו החלטת האומרות כי השקט יחזור לפלשתין רק כאשר תוקם בה מדינה ערבית עצמאית, וכי לאיש אין רשות להתערב בעניינים הפנימיים של ערביי הארץ. כותרת ראשית באותו עיתון, בשבת 3 באפריל, הייתה: "מדינות ערב והמועצה הערבית העליונה מסרבות לכל בקשה להפסקת אש בפלשתין, אלא אם כן תתקבל הלטה רשמית על הפסקת הגירה יהודית לפלשתין, ותבוטל תוכנית החלוקה".2 

ב-31 כמארס בערב, אחרי שניטש המשלט "הדרומי" במחצבת צובא, קיבלו שאלתיאל ואנשי מטהו החלטה עקרונית, להקדים את עבד אל-קאדר ולפשוט על הכפר קסטל. מפקד הגדוד החדש "בית-חורון", מאיר זורע (זרו), וקצין-המבצעים ב' של חטיבת "עציוני" אליהו ארבל,3הציעו להחזיק בכפר אחרי שייכבש. רבים מאנשי המטה התנגדו להצעה. ואחרים היססו. דוד שאלתיאל היה אחד המהססים. המתנגדים טענו שאם יישארו לוחמי "עציוני" בכפר, הם לא יחזיקו מעמד בהתקפות-הנגד, ושהבריטים ודאי לא ישלימו עם כיבוש הכפר. שאלתיאל לא שלח לוחמים לקסטל לממש את החלטתו העקרונית.

 

2. עסקת שאלתיאל-נרקיס

 

בו ביום הגיעה פלוגת פלמ"ח, בפיקוד עוזי נרקיס, מהשפלה לקריית-ענבים. מפקד הגדוד השישי, צבי זמיר, היה תקוע בגוש-עציון; סגנו, עמוס חורב, חזר מחולדה לתל אביב: כך קיבל נרקיס את הפיקוד על הפלמ"ח בגזרת ירושלים. הוא עלה לירושלים למחרת, ב-1 באפריל, ואמר לדויד שאלתיאל: "אני פנוי להובלה. מה יש לעשות?" 

"טוב שבאת," אמר לו שאלתיאל. "יש ידיעות שתושבי קסטל בורחים,4 ושבכפר מתבצרת כנופיה ומתכוננת לחסום את הדרך בין תל אביב לירושלים. אתה לא כפוף לי, אבל אני מבקש ממך לתת כתף ולכבוש את הכפר." 

"בסדר. נכבוש ונפוצץ את הכפר," ענה נרקיס. 

"תכבשו. לא תפוצצו." 

"אז לשם מה לכבוש את הכפר?" 

"כדי להחזיק בו." 

"לא נרתק את עצמנו לקסטל כחיל-מצב," אמר נרקיס. "נכבוש אותו רק אם 'עציוני' ישלח אליו חיל-מצב." 

שאלתיאל הסכים לתנאי הזה5 וביקש מידין לאשר לנרקיס לכבוש את קסטל. במברקים ששלח אליו כתוב: "אין לנו6 כוחות מספיקים לתפיסה (תפיסת הכפר) אך נוכל לקבלו לידינו מיד לאחר תפיסתו... מחכה לתשובה מידית, כי יש לבצע הלילה." ידין, שהיה עסוק בהכנות למבצע "נחשון", ענה רק למחרת: "אם הקסטל נעזב מדוע אתה צריך כוח כה גדול (של הפלמ"ח) לתפיסתו?... אם ירושלים לא יכולה לבצע לבד, הפעולה תידחה ותיכלל במבצע 'נחשון'."7שאלתיאל העניק פירוש גמיש למברק והבטיח לנרקיס שאחרי כיבוש הכפר תהיה יחידת הפלמ"ח רשאית לעזוב אותו. לידין הוא כתב: הקסטל מתפנה מתושביו, ויש חשש רציני שייתפס על-ידי כוחות מאורגנים של האויב. כוונתנו לכבוש הלילה את הקסטל על-ידי 'הבולגרים' ולהחזיק בו בכוחות חי"ש"8. אחרי שנים הסביר נרקיס את "העסקה" שלו עם שאלתיאל: "שיירת חולדה נדפקה, לא ידעתי מתי יעלו כוחות אחרים לירושלים. ירושלים הייתה חשובה לי. לכן ביקשתי רשות ממטה הפלמ"ח וביצעתי את התוכנית של שאלתיאל. הרי אנשי הפלמ"ח בקריית ענבים הם שתכננו אותה והתכוונו לבצעה בעבר."9 אליהו ארבל אמר, אחרי שנים: "כיבוש הקסטל היה תאונה "10.

 

3. לפוצץ או לא לפוצץ את הקסטל

 

בפקודת-המבצע שניסחו שאלתיאל ונרקיס ב-2 באפריל כתוב שהפלמ"ח יכבוש את הכפר קסטל וימסור אותו ליחידה של "עציוני." 

אנשי חטיבת "עציוני" כינו את מבצע ההשתלטות על הקסטל "נחשון", על שמו של נחום שושני (זה היה כינויו ב"הגנה"), מבלי לדעת שהמבצע אשר תוכנן והוכן אז בתל אביב נקרא "נחשון", על שם נחשון בן עמינדב11

נרקיס הציע שוב לפוצץ את בתי הכפר, אבל שאלתיאל הורה לו לשכן בהם את אנשי "עציוני" שיחליפו את פקודיו. "במקרה שאין התנגדות, אין לפוצץ את בתי הכפר," כתוב בפקודת המבצע. הכפר היה עזוב למחצה. הנדידה ממנו החלה אחרי פשיטת הפלמ"ח ב-17 במארס. ב-2 באפריל, בשעה שתיים וחצי אחרי חצות, הודיע מפקד בית-ההבראה "ארזה" למטה גדוד "מכמש", במכשיר-הקשר: "הקסטל מתרוקן. הודיעו לפלמ"ח מקריית ענבים שייצא לפוצץ אותו."12 

בפקודת נרקיס בחר מפקד פלוגת הפלמ"ח בגזרה, אליהו סלע ("רעננה"), שישים איש ותרגל אותם לקראת המשימה. לדברי רעננה "הייתה זאת אחת הפעולות הכי מתוכננות במלחמת העצמאות. היה לנו די זמן לתכנן, הכנו שולחן חול והראיתי לכל לוחם מה תפקידו. התיאום המוקדם היה חיוני. בגלל מחסור במכשירי-קשר." בהפסקת המנוחה יצאו שניים מהנבחרים מחצר הקיבוץ בלי רשות, וירו בסטנים שלהם באוויר, כדי לוודא שאין בהם מעצורים. כעונש אסר עליהם רעננה להשתתף בפשיטה. חבריהם ביקשו עליהם רחמים. שני החוטאים החליטו להתחבא בלול ולהצטרף אל חבריהם בחסות החשיכה. אבל ברגע האחרון סלח להם רעננה וביטל את העונש.13

 

4. חיילים ללא ניסיון קרבי

 

בפקודת מג"ד "מוריה", זלמן מרט, הקצה מפקד פלוגה א', מרדכי גזית, מחלקה מפלוגתו, בראשות סגנו, יעקב סלמן, להחזקת הכפר קסטל אחרי שייכבש. רוב חיילי המחלקה הזאת התגייסו בפברואר וניסיון קרבי לא היה להם. אחדים מהם היו עולים חדשים שלא ידעו עברית ולא התאמנו מימיהם במסגרת פלוגתית. גזית הורה להם להצטרף לכוח החונה במחצבת-צובא, להפריע לתגבורת ערבית, אם תבוא מצובא ומעין-כרם לקסטל, ולעלות לקסטל אחרי שייכבש. "אתם תחזיקו בכפר קסטל עשרים וארבע שעות." אמר מרט לסלמן. "אחר-כך יחליפו אתכם חיילי חי"ם ואתם תצטרפו לכוחות מבצע 'נחשון'. היום הקריטי הוא היום הראשון אחרי הכיבוש. עליך להתעקש ולהתנגד בכוח לכל ניסיון לפנות אתכם מהקסטל." 

"ואם הבריטים יפעילו כוח?" שאל סלמן. 

"זאת הפקודה, ופעל לפי הבנתך," ענה המג"ד. 

עם חשיכה יצאו סלמן ופקודיו בשני משוריינים מירושלים למחצבת-צובא. לפני גשר מוצא נורתה עליהם אש ממארב ערבי. משוריין אחד ניזוק וניטש, והלוחמים הצטופפו במשוריין האחר. כ"ארזה" הצטרפה אליהם כיתה. בדרך יצר סלמן קשר אלחוט עם "רעננה" ותיאם איתו את הפעולה המשולבת. רעננה ביקש: "ראה שלא תהינה בעיות מצד צובא או מכיוון עין כארם". הם הגיעו למחצבה בתשע וחצי בערב. כולם חנו במחצבה וחיכו. סלמן התקשר עם רעננה, לתיאום, פעולות.14 

בחצות הלילה שבין 2 ל-3 באפריל יצאו רעננה ופקודיו מקריית ענבים, עקפו את בית-נקובה, העמידו חסימות בדרכים לבית-מחסיר ולסריס, הגיעו לבית הנוטרים שבנחלת יצחק, וטיפסו על הר הקסטל מדרום. כוח הרתק, בפיקוד בני מרשק,15 התמקם על שלוחה סמוך לפסגת ההר, וכיוון אל בית המוכתר שתי מכונות ירייה ושתי מרגמות 2 אינטש. בשעה שלוש ורבע אחרי חצות נעו הלוחמים והתקדמו לכיוון בית המוכתר. אש דלילה נורתה עליהם, וכוח הרתק הפעיל את מכונות הירייה והמרגמות מדרום. מ"ארזה" הפגיז את הכפר צבי טויסטר, מפקד המחלקה המסייעת מגדוד "מוריה", שהגיע לבית-ההבראה שעות אחדות לפני-כן עם מרגמה 3 אינטש, כעשרים פצצות, ושני אנשי צוות. כיתה בפיקודו של יגאל ארנון16 ירתה על הכפר. מחלקת החוד, בפיקודו של אליהו שחר ("כושי"), נכנסה לבית המוכתר ההרוס למחצה, והתארגנה להגנה היקפית. רעננה ופקודיו סרקו את הכפר, אך עשרת17 חלוצי הכוח של עריקאת שהי המיועד להשתלט על הכפר כבר לא היו בו. "מה היה?" נשמע קולו של נרקיס במכשיר הקשר. "נדמה לי שהיו כמה יריות." ענה לו רעננה. 

"לא היו קרבות מיוחדים. ההתנגדות הייתה קלה, ביצענו כמו שכתוב בספר," סיכם רעננה, אחרי שנים, את כיבוש הקסטל. 

מיד לאחר שאנשי הפלמ"ח תפסו את הכפר, שידר רעננה לסלמן "יענקלה אתה יכול להצטרף". סלמן ביקש מרעננה להישאר עם פקודיו בכפר, עד שיתארגנו להגנת הכפר. רעננה סירב: "אני ממהר, מוכרח להתקפל, יש לי הרבה עבודה." אף-על-פי-כן התעכבו הפלמ"חניקים שעתיים נוספות בקסטל ורק בשעה שש בבוקר ירדו לכביש, עלו על המשוריינים שחיכו להם, וחזרו לקריית ענבים ולמעלה החמישה. רעננה השאיר כיתה אחת של אנשי בפלמ"ח במתחם "קבר השייח", ואמר לסלמן כי הוא עושה זאת "למקרה שיהיו בעיות". "אני זוכר שאמירה זו, שפירושה היה כי לא סומכים עלינו, הרגיזה אתי מאוד" סיכם סלמן. 

הפלמ"חניק יגאל המלשטיין תיאר כך את אנשי "עציוני" שבאו לקסטל: "חבר'ה מירושלים, לבושים יפה, עם קובעי-פלדה יפים." יעקב סלמן סיפר: "לפלמ"חניקים היה ציוד טוב בהרבה משלנו, וגם לבוש טוב יותר."

רעננה התלונן בדוח שהגיש לעוזי נרקיס שסלמן קיבל את הכפר באיחור. לכן נאלץ לסגת עם פקודיו לאור היום, בניגוד למתוכנן. סלמן טען אחרי שנים שמה שכתב רעננה בדוח אינו אמת, ושהוא קיבל את הפיקוד על הקסטל בשעה המתוכננת. פקודת שאלתיאל, לא לפוצץ את הבתים, לא נראתה לרעננה, והוא טען שהגנת מתחם פלוגתי יעילה יותר מהגנת כפר. את המחלקה של סלמן תיאר כך: "(היא) לא הייתה מוכנה, כפי הנראה, להתארגנות היקפית ראויה לשמה." גם מפקודיו לא חסך ביקורת ואמר כי הסיירים המתמצאים בשטח היו מעטים, וכי הוא נאלץ לתפקד כסייר בדרך מקריית ענבים לקסטל. לעומת זאת שיבח את החבלנים ואת כוח הרתק. הוא כתב שהמחסור בתרמילי-גב ובחגור הפריע לפעולה.18 

בשבת, 3 באפריל, כבר הייתה ההתארגנות לקראת מבצע "נחשון" בעיצומה. נרקיס וכל כוחות הפלמ"ח בירושלים כבר היו כפופים למפקד הגדוד השני של המבצע, יוסף טבנקין, וטבנקין היה כפוף לשמעון אבידן. אף-על-פי-כן נודע לאבידן על כיבוש הקסטל מהרדיו. במוצאי-שבת, בשעה 6 בערב, שלח קצין-המודיעין של המבצע, זרובבל ארבל, מברק לנרקיס: "הרדיו הבריטי הודיע היום, 'הקסטל נתפס על-ידי היהודים'. האם זה נכון?"19

 

5. צבא חובבים

 

במורשת הקרב של ארגון "ההגנה", ה"פלמ"ח" וצה"ל, בקסטל התחוללו קרבות במשך שבוע ימים והקסטל עבר מיד ליד. מורשת זאת המאדירה פעולות שגרתיות ומעלימה מחדלים, היא היבט חשוב - היסטורית - של מערכת הקסטל. שכן צבא שמפאר את עצמו בלי בסיס, ומסתיר את תקלותיו (כפי שיתברר לקורא בהמשך) אינו צבא מקצועי ואינו יכול להתפתח לצבא מקצועי, כי אם צבא פוליטי, השם דגש על יחסי ציבור ועל תדמיות, במטרה לקדם את מפקדיו על חשבון ביצוע יעיל של משימות. העובדה שרוב הישראלים אינם רואים זאת, מצביעה על תרבות ביטחונית לקויה של אומה שאינה חדלה להילחם במשך 140 שנה. אלא שללא תרבות ביטחונית גבוהה, לא ניתן היה להפוך את ארגון ה"הגנה" מצבא חובבים, לצבא מקצועי. 

___________ 

בשבוע הבא: המפקד הערבי של מרחב ירושלים, עבד אל קאדר אל חוסייני דורש בטלפון מדמשק לכבוש בחזרה את הקסטל; המפקדים היהודים שהיו אמורי לפקד על מערכת הקסטל נותרו בירושלים, בקשו לפקד מרחוק ולא השפיעו על המערכה; הבריטים סייעו ליהודים; ראש אגף המבצעים והרמטכ"ל בפועל יגאל ידין ושאר אנשי הפיקוד העליון בתל אביב לא אבינו את חשיבות קרב הקסטל.

 

הערות

 

 1. יצחק לוי, (לויצה) "תשעה קבין" מערכות, 1986, עמ' 147;ראיונות עם דוד שאלתיאל ועם אליהו ארבל, דני רובינשטיין, "זה הם או אנחנו", ידיעות ספרים, 2017, עמ' 248 
2. רובינשטיין, עמ' 225. 
3. קצין המבצעים א' היה ציון קליימן (אלדד) 
4. באותו יום בשעה ארבע ועשרים אחרי הצהריים דיווחו נוטרים שחנו בבניין הבודד בנחלת יצחק סמוך לקסטל: "עשרים וחמש ערביות נראו מפנות את הכפר קסטל לכיוון צובא, מובילות איתן ילדים. כשבעה ערבים כולם חמושים יצאו לפני רבע שעה לכיוון צובא". ראה לעניין זה דני רובינשטיין, "זה הם או אנחנו", ידיעות ספרים, 2017, עמ' 248 
5. א"צ, כיבוש הקסטל, 3 באפריל 948; א"צ, עדות 'של ציון אלדד; א"מ, יומן מבצעים ארזה; עוזי נרקיס, "חייל של ירושלים", משרד הביטחון, 1991, עמ' 83-82;ראיונות עם דוד שאלתיאל, אליהו ארבל, מאיר זורע, ועוז נרקיס. 
6. לחטיבת "עציוני". 
7. א"צ אל ידין מאת עציון, 1 באפריל 1948; א"צ, אג"ם לעציוני, 2 באפריל 1948. 
8. מאיר אביזוהר, עמ' 72. 
9. ראיון עם עוזי נרקיס. 
10. ראיון עם אליהו ארבל. 
11. נחשון בן עמינדב היה נשיא שבט יהודה ביציאת מצרים, על-פי ספר "במדבר". הוא אביו של שלמון, אחיה של אלישבע שהייתה נשואה לאהרון הכהן, וסבו של בועז, בעלה של רות המואבייה. הנין של נכדו היה דוד המלך. ביציאת מצרים, על-פי מסורת חז"ל, היה הראשון שקפץ לים סוף, בטרם נקרע הים לשניים, ובכך הוכיח את אמונתו באלוהים והפך לסמל לראשוניות ולחלוציות בהיסטוריה היהודית. (ויקיפדיה). 
12. א"צ כיבוש הקסטל, 3 באפריל 1948; פקודת מבצע לכוחות הפועלים; א"צ, דוח כיבוש הקסטל, 3 באפריל 1948; א"מ, יומן מבצעים ארזה; ראיונות עם עוזי נרקיס. 
13. האויב בקסטל", מערכות נ"ה אפריל 1949, עמ' 37; ראיונות עם אליהו סלע; עמי פורר וחנוך קוסובסקי. 
14. אביזוהר, עמ' 74; ראיונות עם יעקב סלמן ומרדכי גזית. 
15. קצין החינוך מהגדוד הרביעי של הפלמ"ח שכינויו היה "הפוליטרוק". 
16. היה עורך דין שעמד בראש משרד עורכי דין הנחשב לאחד המובילים בישראל. 
17. יצחק לוי, שם, עמ' 145. 
18. א"צ, דוח כיבוש הקסטל; א"מ, יומן מבצעים ארזה; אביזוהר, עמ' 75; ראיונות עם אליהו סלע, יעקב סלמן, עמי פורר יגאל המלשטיין אליהו שחר, עם יעקב שור, עזרא ניצן יגאל ארנון, צבי טויסטר מאיר זורע, יהודה ארבל, חנוך קוסובסקי ויהודה רידר. 
19. א"צ אל גדוד 2, מעלה החמישה, מאת נחשון, מודיעין 3 באפריל 1948.

 

 

הרקלייטוס "האפל"