العربية
Deutsch
English
русский
français

עברית

 

שום מפקד לא מתאים להיות רמטכ"ל

הרמטכ"ל היחיד בתולדות צה"ל שהתאים לתפקידו לא היה רמטכ"ל! היה זה קצין המבצעים של ארגון ההגנה וצה"ל בראשיתו, יגאל ידין. כל העשרים שבאו אחריו, לרבות הרמטכ"ל החדש, גדי איזנקוט, לא התאימו

 

אחד מגדולי האינטלקטואלים הצבאיים בהיסטוריה, פרידריך הגדול (השני), מלך פרוסיה במאה ה-18, כתב, שאם הניסיון הקרבי היה מכשיר מצביאים, היה הפרד של הנסיך אוייגן, גדול המצביאים! מצביא, לפי ספרו של פרידריך הגדול, "עצות למצביאים", ראוי שיהיה אינטלקטואל ביטחוני, כמו משה רבינו, כמו פרידריך עצמו, או כמו נפוליאון. אבל מצביאים כאלה היו מעטים בהיסטוריה. יש הקובעים: עשרה "קפיטנים גדולים". לכן, המצביאים הלא ראויים, כמו רמטכ"ל צרפת במלחמת העולם השנייה, או רמטכ"ל צה"ל, דוד אלעזר, במלחמת יום הכיפורים, חוללו מצעד איוולת באירופה ובישראל. 

 

בתחילת המאה ה-17 כתב הפילוסוף האנגלי, פרנסיס בייקון, שכדי להצליח בחיים, יש לשלב תיאוריה וניסיון. לפי הפרשנות של הפילוסוף הגרמני בן המאה ה-18, עמנואל קנט, הניסיון מאפשר נגישות למציאות, והתיאוריה - המושגים - מסבירים אותה. זה נכון ברפואה, זה נכון בהנדסה, זה נכון בהוראה, זה נכון בעריכת דין. למרות זאת, זה לא מיושם בצבאות, שהם לכן הארגון הפרימיטיבי ביותר לאורך כל ההיסטוריה. 

 

התבססות על ניסיון בלבד 

מאז הקמתו ובניגוד למקובל בכל הצבאות המודרניים בארצות המפותחות, הזניח צה"ל את הכשרת המצביאים, והתבסס על שרשרת פיקוד, ממפקד כיתה ועד רמטכ"ל, עם הכשרה קצרה ודלה ועם הרבה ניסיון לכאורה. בכך הוכיחו כל ראשי מערכת הביטחון של ישראל, מבן-גוריון ומשה דיין, ועד אהוד ברק ובוגי יעלון, שאין הם מבינים את הווית הצבא והמלחמה. הרי התבססות על הניסיון בלבד מחזירה אותנו להתנהגות הפרימיטיביות של האדם הקמאי, שהיה אינטליגנטי לא פחות מהאדם המודרני והפוסט מודרני, אך לא עמד לרשותו ניסיונם של אחרים, שהתגבש לתיאוריות ולתורות לחימה. 

 

זאת ועוד: כל מלחמות ישראל, בלי קשר לתוצאותיהן, נוהלו רע! גם מלחמת ששת הימים. אומנם מדינת ישראל לא הושמדה, אך שילמה מחיר יקר מאוד שהשפיע באופן קריטי, על כל מערכי החיים בישראל. יגאל ידין, שנקרא זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העצמאות להיות קצין המבצעים של ארגון ה"הגנה", והיה הרמטכ"ל בפועל, בגלל מחלתו של הרמטכ"ל יעקב דורי, היה אינטלקטואל. כמעט בלא שום ניסיון צבאי הוא ניהל את המלחמה בצורה מיטבית. הוא אחד הגיבורים האמיתיים של הקמת המדינה. לרמטכ"לים הבאים היה ניסיון, אך הוא היה רע, ומוטב היה לו נמנע מהם. 

 

ניטול לדוגמה את יצחק רבין, שהודח ב-1947 מפיקוד על הגדוד השני של הפלמ"ח, שהודח במרס 1948 מפיקוד על חזית הדרך לירושלים ושהודח במאי 1948 מפיקוד על חטיבת "הראל". עם ניסיון כזה הוא התמוטט בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים ולקה בהתקף של חרדה. בני גנץ פיקד בשנת 2000 על יחידת הקישור לדרום לבנון, בזמן הבריחה המבישה של צה"ל משם; באותה שנה הוא פיקד על אוגדת יהודה ושומרון, ולחובתו נזקף בזיון פרשת קבר יוסף ומדחאת יוסף, והשנה הוא פיקד על המבצע הכושל "צוק איתן". עוד ניסיון כזה ואבדנו. 

 

לעומת זאת, כל הרמטכ"לים בצה"ל התנסו בחנופה לבכירים מהם כדי להתקדם. לשיא החנופה הגיע אהוד ברק, למרות שנכשל בכל המבצעים שעליהם פיקד, ובייחוד כאלוף וכסגן מפקד גיס באסון קרב שולטן יעקב, במלחמת לבנון הראשונה, ומחדליו כמובן לא נחקרו, כפי שהודה מפקדו דאז, האלוף אביגדור בן גל. ברק מונה לרמטכ"ל, ואחר כך היה לראש הממשלה הכושל ביותר בתולדות מדינת ישראל. 

 

מכאן מסקנה: ניסיונם של רוב מפקדי צה"ל הוא רע, והתבססות על ניסיון זה, תגביר את הידרדרות מערכת הביטחון. המבחן הגדול של גדי איזנקוט, כרמטכ"ל, אינו בחיסול מחבלים פה ושם - את זה ניתן לעשות בלעדיו - אלא בהובלת רפורמה אינטלקטואלית בצה"ל, כפי שהמליץ פרידריך הגדול לפני כ-250 שנה. אם הוא ייטול על עצמו את המשימה שממנה נבהלו אריק שרון ובנימין נתניהו, יש לו סיכוי להיות גדול הרמטכ"לים בתולדות מדינת ישראל.

הרקלייטוס "האפל"