العربية
Deutsch
English
русский
français
עברית

גדס"רים במלחמת יו"כ (6): ויתור נמהר

 

 

 

 

סיכום 

בפועל, כמעט שלא ניתנה הזדמנות לבחון מבצעית את הרעיון המבצעי-ארגוני שמאחורי הקמת גדודי הסיור. זה אינו חידוש ישראלי, אלא שימוש מושכל בכוחות קיימים, שחוסך הרבה דם ותקלות. שהרי צבא אינו יכול ללחום - כהגדרת ז'וקוב - כסומא. או, כפי שהגדיר זאת אחד המרואיינים, "נוסעים עד שנתקלים, ושם האויב!". 

המבנה האחוד אפשר למג"די הסיור ולמ"פים שלהם גמישות מיטבית בשדה הקרב. הם יכולים להפעיל טנקים בלבד, נגמ"שים בלבד, או כוח משולב, כולל ג'יפים, בשדה הקרב. מעשית, כמעט שלא הופעלה לוחמה משולבת - גם מפני שהכוחות והמפקדים לא אומנו בה. עם זאת, העובדה, שרוב מפקדי הגדס"רים והמ"פים בהם היו אנשי שריון, הקנתה לגדס"רים אופי תוקפני - של היכון להיתקלות - הנלמד בהכשרת הטנקיסט. 

הכשרת הטנקיסט - מרמת איש הצוות ועד למפקד בכיר - הנה במנטליות של היתקלות: הטנק נע לעבר האויב, עד שהוא נתקל בו, ומתגבר עליו, או מושמד. מנטליות זו מתאימה במיוחד לסיור קרבי. לכן, השילוב הנכון של מפקדים בגדוד סיור הוא טנקיסטים בעלי הכשרת סיור, או סיירים ותיקים, שהוסבו לטנקיסטים (למרות הביקורת הרבה בשריון על ה״מוסבים״). המעבר מלוחמת חי"ר ללוחמת שריון הנו חריף, וכמותו הניווט הרכוב - בעיקר, על גבי טנק, שצריחו מצטודד בהתמדה, ומפקדו צריך לנווט תוך כדי פיקוד על הטנק, פיקוד על יחידתו ולחימה. זה שונה לחלוטין מלחימת חי"ר - בטווחים, בקצב התנועה ובהיקף האחריות. (1)

עם תום המלחמה נותרו מעט טנקים בגדס"ר 279 ובגדס"ר 288. הגדודים ניסו להשתקם, אך הפסקת-האש קטעה את התהליכים; ובמקביל לשחרור אנשי המילואים, הוחלט להוציא מהגדס"רים את הטנקים, שנשארו בהם, ולהותיר בהם רק סיירי חי"ר, שייסעו על נגמ"שים ועל ג'יפים (שלאחר מכן הוחלפו ברכב "האמר"). 

לדעת משה בר-כוכבא (בריל), הוויתור על גדודי הסיור אחרי מלחמת יום הכיפורים לא היה מוצדק. גם החלפתם ביחידות/גדודי מודיעין הייתה נמהרת, ואפיינה את התהליכים המשובשים להפקת לקחים בצבא. (2) עקב פריצת-דרך מדהימה בטכנולוגיה (אמצעי תצפית וכטב"מים) יש צורך מחד-גיסא לרכז את מודיעין המטרות בידי גורם מטכ"לי, שגם יתחזק כראוי את המערכות ואת אמצעי-הלחימה, וידאג לעדכונם. מאידך-גיסא, יש כיום אפשרות לתת למג"ד בכוחות היבשה אמצעים, שיספקו לו מודיעין קרבי בזמן אמיתי לצורך תפקודו הקרבי, ולא דרך שרשרת ארוכה ולא-גמישה, שאינה באחריותו, ופועלת בזמן תגובה ארוך למדי, שאינו מתאים לצרכיו. 

מכל מקום גדודי הסיור לא התאמנו לפני המלחמה בפעולה אחודה של נגמ"שים ושל טנקים. מפקדיהם ולוחמיהם לא היו מוכנים לקראת הפעלה כזו - גם כיוון שלא הוכשרו לכך מעולם (בעיקר, בצה"ל שאחרי מלחמת ששת הימים, ש"רצח" את החי"ר). ומה שביצעו בפועל היה תוצאה של יכולתם הגבוהה ולא של אימוניהם. 

המלחמה פרצה מוקדם מדי, באמצע התארגנות הגדס"רים והכשרת מפקדיהם ולוחמיהם. הגדודים לא התאמנו בשיטה, שהיו אמורים לפעול, ולא הכירוה. יתר על כן, כדי שהפעלתם תהיה מיטבית, צריכים מפקדי האוגדות/חטיבות ללמוד לעבוד עם גדודי הסיור בשיתוף פעולה - כלומר, לתרגל זאת בשטח ובתרגילים ללא-גיסות. 
כאמור, בגלל הצפי המשובש למלחמה בשנת 1975, שלא הופרע על-ידי התרעות רבות, ובגלל הרצון הפוליטי להקטין את תקציב הביטחון בתחילת שנות השבעים - לא הוקמו גדס"רים לכל האוגדות, ואלה שהוקמו לא צוידו, לא אומנו, ולא התאמנו כיאות. 

"במלחמת יום הכיפורים הגדס"רים היו בשלבי הקמה, וטרם בשלו לביצוע המשימות, שיועדו להם - כותב סא"ל חנני תבור, שפיקד על גדס"ר 134. "כפי שנאמר, המציאות הכתיבה השתלבות לא-סדורה במלחמה. אך, לטעמי, התכלית שנועדה להם - לאחר השלמת סד"כ, אימון וגיבוש - הייתה עונה לכוונת הקמתם". (3) 

לדעת חנני, גדודי הסיור הוקמו כגדודים אוגדתיים, שהרכבם (שילוב טנקים, נגמ"שים וג'יפים) נועד להשפיע על זירת הלחימה האוגדתית, על-ידי השתלטות יזומה על שטחי-מפתח, שייצרו יתרון בתמרון כוחות האוגדה במרחב הלחימה, ויספקו מודיעין זמין, איכותי ורלוונטי למפקדת האוגדה ולמפקדות הכפופות לה. 

"המבנה המשולב ואיכות מפקדים ולוחמים בעלי יכולת רב-גונית מאפשרים לצורך המשימה תכנון פרטני של ניצול שטח ושל נתיבי חדירה דרך שטחים בעלי עבירות מוגבלת תוך איתור קווי התפר שבין יחידות האויב", הוא קובע. 

דוגמה טובה לכך במלחמת יום הכיפורים היא התוכנית להחדיר את אוגדה 36 בשולי החרמון, שהייתה כרוכה בתמרון בשטחים קשים לתנועה בגבולה הצפוני של דיוויזיה 7 הסורית. תנועת האוגדה תוכננה לאזורים בסמיכות לחרמון ולשטחים מוגבלי-תנועה, שהיו תפר דל-כוחות (אויב). באותה הגזרה מערכי ההגנה העיקריים הסוריים היו, בעיקר, על הציר הראשי לדמשק הבירה. 

חדירת אוגדה 36 בוצעה כמתוכנן בקלות יחסית, ובשלוש בצהריים כבר איימו כוחותיה על מזרעת בית-ג'אן ועל חָרפא. בהמשך - בניגוד להתפתחות, שנוצרה לנצל חלופה מועדפת זו להחדרת העתודה הפיקודית (אוגדה 210) דרך הפרוזדור הצפוני ולקיפול המערך העיקרי של ח'אן ארינבה מאחור - בחרו מפקדת הפיקוד והרמטכ"ל להשתמש בחלופה האחרת, (4) שתוצאותיה היו טראגיות. 

"נתתי את הדוגמה כדי להמחיש שימוש מושכל בגדס"ר" - כותב חנני. "במקרה הזה הוחדרה אוגדה שלמה עם מקדם סיכון גדול יותר לתקלות בלתי-צפויות שבאופי קרקעי כזה שינוי תמרון לכוחות גדולים הוא פוטנציאל להסתבכות". 

כאמור, לפני המלחמה השקיעה מפקדת גדס"ר 134 מאמץ תכנוני בזירה זו בגיבוי של רפול, מפקד אוגדה 36. לדעת חנני, החדרת גדס"ר להשתלטות מקדימה על שטחי-המפתח הייתה יכולה להיות משימה קלאסית לגיבוי חדירת האוגדה. 

"גם בשלבי הבלימה חרף העובדות, שנקבעו בשטח בליל הלחימה הראשון, ונוכחות טנקים סוריים בקצביה ובציר המפלים, סימן גדס"ר 134 את הרמה מדרום למָשתא כשטח-מפתח בזירה, וחתר להשתלט עליו בהקדם, כדי למנוע תמרון כוחות סוריים מדרום, שיחברו לטנקים על ציר המפלים, ויהוו פוטנציאל לפגיעה באגף כוחותינו ובעורפם. התעקשותנו על שליטה בשטח-המפתח הייתה קשה, ותבעה קרבנות רבים. 

"השתלבנו בבלימת ההצלחה הראשונית של הסורים, למרות שעלינו לגולן בקבוצות חלקיות עם צוותים ועם מפקדים לא-אינטגרלים של הגדוד בחלקם, תוך היפגעות גבוהה של מפקדים. 

"כל זה אינו מייצג את כוונת ההפעלה היזומה של גדס"רים. ניצול נכון של השטח והבנת כוונות האויב וסיכולן בהחלט מייצגים את איכות המפקדים - כפי שהייתה הכוונה בהקמת גדודי הסיור". 

תבור מסכם, כי המבנה של פלוגות משולבות טנקים ונגמ"שים לפעולות חדירה והשתלטות על שטחי-מפתח ופלוגת ג'יפים לצורך תצפיות בזירת הלחימה, כולל התרעות מרחביות לאיומים מהאוויר, עם ריבוי קצינים (כעשירית) מהסד"כ אפשרה פעולות מורכבות תוך פיצולים מתבקשים ובגמישות מבצעית, בהתאמה לנסיבות המתפתחות. 

גם פלוגת המפקדה בגדס"רים תוכננה להיות מסוגלת לתת עצמאית שירותי חימוש, פינוי, אספקה וזיהוי נפגעים ליחידות הגדוד, בהתאם למשימות הצפויות. 

רמתם הגבוהה של לוחמי הגדס"רים ושל מפקדיהם הוכיחה את עצמה, והם הסתגלו מהר למתארי הלחימה - גם כגדודי טנקים מוקטנים - בתנאי צנע, שנכפו על הכוחות, עד שרובם חדלו להתקיים כיישות קרבית. 

רשימת מרואיינים (לפי א"ב) (5) 

אלוף (6) אורי אור 
רס"ן אילן אשל 
סא"ל עמוס בשן 
רס"ן שלמה גורן 
אל"ם יהודה גלר 
אל"ם צבי דהב 
סא"ל יעקוב דרורי

סא"ל דודו הלוי 
פרופ' אילן המל 
תא"ל רון כתרי 
רס"ן יאיר ליטביץ 
אל"ם גדעון מדנס 
תא"ל מנשה ענבר 
רס"ן גדעון פרידמן 
אלוף אמנון רשף 
סא"ל חנני תבור 
תא"ל דב תמרי 

שיחות בלתי-מתועדות 

רס"ר (7) עוזי בן-צבי 
עמנואל גרטל 
תא"ל יעקב הדר-פפר 
אלוף יצחק חופי 
תא"ל אמציה חן 
אל"ם ד"ר יעקב חסדאי 
סא"ל אבי ליאור 
סא"ל דני קריאף 

הרצאות (8) 

רס"ן (9) צבי אבירם, הפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה, 2013. 

אחיקם אורי, הפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה, 2013. 

אל"ם ד"ר יעקב חסדאי, הפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה, 2013. 

תא"ל עמי מורג, הפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה, 2013. 

תא"ל אריה מזרחי, הפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה, 2013. 

תא"ל אמיר ראובני, פורום אלפרדו להפקת לקחים, 2014. 

סא"ל חנני תבור, הפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה, 2013. 
תא"ל יום-טוב תמיר, פורום אלפרדו להפקת לקחים, 2014.

 

 

 

 

 ________

 בפרק הבא: לחימת גדוד 9 בצפון התעלה

 

 

 

הערות

 

1. ראיון עם תמרי. 
2. בר-כוכבא, 1989. "הסיור המשוריין". עמ' 47-44. 
3. תכתובת אלקטרונית עם חנני תבור, בארכיוני המחברים. 
4. הבקעת המערך הסורי בח'אן ארינבה על ציר "אמריקה". 
5. כל הראיונות בארכיוני המחברים. 
6. דרגות המרואיינים – כולם אנשי מילואים – הנן דרגותיהם כיום. 
7. דרגות המרואיינים – כולם אנשי מילואים – הנן דרגותיהם כיום. 
8. כל ההרצאות בארכיוני המחברים. 
9. דרגות המרואיינים – כולם אנשי מילואים – הנן דרגותיהם כיום.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרקלייטוס "האפל"