العربية
Deutsch
English
русский
français

עברית

שיירת נבי-דניאל (ד') - פיקוד חובבני

 

1. ארבע שעות איחור

 

 את ההוראה לפקד על אבטחת השיירה לגוש-עציון קיבל צבי זמיר, מפקד הגדוד השישי של הפלמ"ח, ב-23 במארס, אבל החל בארגון האבטחה רק ב-26 בחודש: עד אז היה עסוק בחילוץ כלי רכב של "שיירת פורים" משער הגיא. סגנו, עמוס חורב, שהה בתל אביב. חלק מהמאבטחים היו פקודיו מהגדוד השישי, וחלק היו מלוחמי הגדוד החמישי של הפלמ"ח, שעלו לירושלים בשיירות. זמיר לא הכיר את רובם. לכוח האבטחה היה אופי של יחידה מקובצת.1וההכנות לקראת המבצע היו לקויות בגלל היעדרו של הסמג"ד. 

האחראי על מלחמת הדרכים באגף המבצעים, מישאל שחם, דרש שכל אנשי השיירה ילונו במחנה שנלר, בליל שבת שבין 26 ל-27 במארס. זמיר טען שאין תנאים מתאימים למנוחה במחנה שנלר. אחרי היסוסים, הרשה שחם למאבטחים ללון בקריית ענבים, בתנאי שיגיעו למחנה שנלר לפני השעה ארבע לפנות בוקר. עד הרגע האחרון עסקו בתיקונים של משוריינים וכלי נשק פגועים, ונקבעו הרכבי כוחות וניתנו הוראות. הקשרית, תמר האפט, הודיעה שמכשיר הקשר שלה רק קולט ואינו משדר. המכשיר לא תוקן.2 החובשת, נעמי עורב, שהשתתפה ב"שיירת פורים", עברה קורס לילי מזורז בהזרקת מורפיום. מאחר שלא יכלה להירדם, ניהלה שיחת נפש עם הלוחם, אלדד פן. במהלך השיחה התברר להם שיש להם יום הולדת בתאריך משותף: ארבעה ימים לאחר מכן, ב-1 באפריל, תמלאנה לשניהם עשרים שנה. השניים כרתו ברית תאומים.3 בשעות הלילה המאוחרות חילק זמיר את ההוראות האחרונות למפקדים בקריית ענבים. לכאורה תמו ההכנות, ומפקד מחלקת משורייני החוד, אריה טפר, סבר שהמבצע "ידפוק כמו שעון". מחלקתו של טפר הייתה אמורה לפטרל על הכביש עם הגעת השיירה לגוש-עציון, ולפרוק את המטען.4 

בשעה ארבע (יש גורסים בארבע וחצי) לפנות בוקר חנו המכוניות המשוריינות לאורך מחנה שנלר, והנהגים בתוכן. גם לוחמי הפלוגה הירושלמית של אברהם טמיר ישבו באוטובוסים המשוריינים. המשוריינים של המאבטחים לא הגיעו. מישאל שחם סיפר: "זמיר התחייב להיות במחנה שנלר עם פקודיו בארבע לפנות בוקר. הנחתי שהם יאחרו קצת. אחר כך טלפנתי לקריית ענבים. מהמזכירות לא הייתה תשובה, וכאשר ענה מישהו, סוף-סוף, הוא לא ידע היכן לנים אנשי הפלמ"ח. הם התעוררו בשש ואכלו ארוחת בוקר. לשנלר הגיעו בשבע וחצי."5אחדים מפקודיו של זמיר לא התעוררו,. מפני שלא היה מי שיעיר אותם. אורי בוגין סיפר שהוא התעורר בשעה תשע בבוקר, אחרי שהמכוניות כבר יצאו לדרך.6 זמיר אישר שהוא ופקודיו איחרו להגיע למחנה שנלר, אך הכחיש שהם הגיעו לשם בשבע וחצי. לדבריו הגיעו בשעה יותר מוקדמת.7 יעקב אייגס סיפר שהפלמ"חניקים יצאו מקריית ענבים בשעה 5 לפנות בוקר.8 אריה טפר סיפר שהם הגיעו למחנה שנלר בשבע וחצי ולא אכלו ארוחת בוקר.9 מפקד פלוגת הפלמ"ח בקריית ענבים, אליהו סלע (רעננה), שלא יצא עם פקודיו לגוש-עציון, סיפר: "לא היה ברור מי מפקד השיירה. התוכנית לא הייתה ידועה וההכנות היו לקויות". סלע אמר לזמיר שהוא ייסע לגוש, רק אם יקבל פקודה. הוא לא קיבל פקודה כזאת.10 

אחדים מנהגי המשאיות העידו שגם הנהגים של "אגד", ושני המנהלים, ששחם כפה עליהם להצטרף לשיירה, איחרו להגיע למחנה שנלר. יונה גולני סיפר: מכבי מוצרי שאל את הנהגים, שנשלפו מבתיהם והובאו למחנה: "אתם נוסעים כנהגים או כאסירים?" הם ענו שלא ייסעו בשיירה כנהגים, והוא פקד להכניס אותם בכוח למשוריין.11 

תושבי גוש-עציון התארגנו בצוותים וקבעו את אתרי הפריקה. בשבת השכימו חברי כפר עציון לקום, התפללו בחמש לפנות בוקר בבית הכנסת "נווה-עובדיה", והגיעו לאתר הפריקה בשעה שש. חברי רבדים, שבילו את הלילה במסיבת פורים, באו לרחבת "העץ הבודד" עם עלות השחר. גם חברי משואות יצחק ועין צורים נכחו באתרי הפריקה בשעה היעודה. בהתאם לתוכנית ניתקו אנשי הגוש את קו הטלפון בין ירושלים לחברון. רק בשעה שמונה בא מירושלים השֶדֶר; השיירה יצאה לדרך.12 הטייס דניאל בוקשטיין, שהמריא בחמש וחצי בבוקר משדה דב ב"טיגר מוט" קטן, חג מעל רמת רחל בשעה שש וחמש דקות בבוקר ודיווח: "השיירה לא נראית ואין קשר אתה." בשעה שבע הבחין בוקשטיין בשיירה ליד מחנה שנלר, והודיע במכשיר הקשר למפקד שלה: "התנועה (בדרך לגוש) רגילה. לא נראים כל ריכוזים." אחרי סיור נוסף הודיע בוקשטיין שוב שאין בדרך ריכוזי ערבים, והשיירה יצאה לדרך.13 לדעת שחם היה האיחור (4 שעות) גורם האסון העיקרי.14

 

2. הפר והמטוס

 

אנשי הש" הירושלמים, יצחק לוי ויצחק נבון, הודיעו לשחם ולזמיר שערבים זורמים לבית לחם מכל הכפרים. שני המפקדים לא ביטלו את המבצע: הם האמינו שפקודיהם יגברו על כל התקפה שהיא."15 סגן מפקד יחידת מלווי השיירות ("הפורמנים") משה ערן ניסה לשכנע את שחם להישאר בירושלים: "סיימת את תפקידך, השיירה יוצאת לדרך. עכשיו תפקידנו להובילה ולהחזירה. זה בלתי הגיוני ושיקול לא נכון שאדם בכיר כמוך יצטרף לשיירה." "כפיתי על הנהגים לנסוע, גם אני רוצה לנסוע," ענה לו שחם. "אין זה נאה שאשלח אחרים לסכנה ואשאר מאחור, בעורף הבטוח."16 

בראש השיירה נסע משוריין גישוש קטן בפיקוד משה שמעוני. אחריו נסעו המשוריין פורץ המחסומים, בפיקוד זרובבל הורביץ, ועוד שני משוריינים. אחריהם כל השיירה. שחם וזמיר נסעו בטנדר משוריין, שהיה במקום העשרים וחמישה בטור. ליד מחנה אלנבי התנגש אחד הנהגים במתכוון בעמוד חשמל, כדי להתחמק. המשאית חולצה, והנהג המשיך לנסוע. ליד רמת רחל פרשו מהשיירה ארבעה משוריינים על צוותיהם, בפיקוד מכבי מוצרי ומנחם רוסק, כדי לאבטח את כביש ירושלים-בית לחם ולהיות עתודת חילוץ. הנהג אורי שאר-ישוב סיפר שכבר ביציאה מירושלים, ואחר כך בצדי הדרך, נראו ערבים מאותתים זה לזה בתנועות ידיים ובצעקות, אך רוב הנוסעים לא שמו לב אליהם. הפלאחים עבדו במטעיהם ובשדותיהם, ומכוניות ערביות נסעו על הכביש. בכניסה לבית לחם היה מחסום, ולידו עמדו שומרים ערבים. למראה השיירה הגדולה ברחו השומרים ויללות נשמעו ברחובות העיר. בשעה תשע וחצי, במקום בחמש הגיעה השיירה לרחבת העץ הבודד שבגוש-עציון, והמטען נפרק."17 

מחלון מנזר מר-אליאס (מדרום לגוש-עציון) עקב אחרי השיירה כאמל עריקאת, סגנו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני. הוא הודיע למפקדו על תנועות היהודים וקיבל ממנו הוראה להביא את תושבי הכפרים ואת המגויסים אל קטע הדרך שבין בריכות שלמה ובין ירושלים, ולהציב מחסומים על הכביש ומארבים לידו.18 מאות ערבים חמושים עמדו ליד המחסומים שבין בית לחם לחברון;19 עריקאת ועוזריו טלפנו למפקדים, למנהיגים ולנכבדים בירושלים, בבית לחם, בחברון ובכפרי הסביבה, וכך הזעיקו עוד כמה אלפים.20 בשעה 12:45 דיווח הש"י: "כל ערביי ירושלים יצאו עוד בבוקר לתקוף את השיירה."21 

לדברי אורי שאר-ישוב נמשכה פריקת המטען תשע עשרה דקות בדיוק, וכל העדויות האחרות מאשרות את דבריו: אבל השיירה יצאה לדרך חזרה רק כשעה 11.30, שש וחצי שעות אחרי השעה שנקבעה בתוכנית, שעה וחצי אחרי שהסתיימה פריקת המטען. אחרי יומיים שאל ציון אלדד את דוד שאלתיאל, במסמך רשמי! "הפריקה נגמרה. כנראה, בפחות משעה, אולם השיירה שהתה בגוש למעלה משעתיים. למה?"22 

שמונה ימים לפני כן נחת מטוס "טיגרמוט" במסלול של גוש-עציון, ובנחיתה נקרעו כנפיו. טייס ומכונאי נשלחו אל הגוש ולא הצליחו לתקנו. ידין הורה לשחם להעמיס את המטוס הזה על אחת המשאיות החוזרות ולהביאו לירושלים ומשם לתל אביב, לשם תיקון. המטוס הועמס על המשאית של שאר ישוב. מכונאי מטוסים, שפירק אותו לפני-כן, השגיח על העמסתו; מבצע זה נמשך שעה וחצי. ובהזדמנות זאת העמיסו חברי כפר-עציון על המשאית של קיבוץ נירים, פר-הרבעה, שנשלח לאחד מיישובי מישור החוף. הפר סירב לעלות על המשאית, וזמן העמסתו נתארך.23 צבי זמיר אמר שהעמסת הפר הייתה סיבת העיכוב העיקרית. לדבריו לחצו אנשי כפר עציון על שחם לקחת את הפר, ושחם דחה בגללו את היציאה חזרה.24 

ציון אלדד שאל: "תוכנן שמיד בהגיע השיירה לשטח, המבוטח על-ידי כוחות הגוש, יחזרו ארבעה משוריינים קרביים ויפטרלו הלוך ושוב לאורך הדרך, משם עד בית-לחם. דבר זה לא בוצע. למה?"25 

בישיבת מפקדים בקריית-ענבים, בלילה שבין 26 ל-27 במארס, ליל שבת, אמר צבי זמיר: "אריה טפר מקבל את תפקיד מפקד חוד-השיירה עם אנשי פלמ"ח מקריית ענבים, בארבעה משוריינים קרביים ומשוריין פורץ מחסומים... המשוריינים לא ייכנסו לגוש-עציון. משורייני ליווי השיירה יישארו בכביש וישמרו אותו פתוח לתנועת השיירה חזרה לירושלים."26 טפר סיפר: "תפקידי היה לפטרל על הכביש הראשי, כדי שהערבים לא יקימו עליו מחסומים. צבי זמיר פקד עלי להכניס את המשוריינים שלי לגוש. התנגדתי, ולבסוף קיבלתי עלי את הדין."27 זמיר הסביר: "מכוניות של ערבים נסעו על הכביש, ורציתי שהן תמשכנה לנסוע ושהכביש יישאר פתוח לתנועה."28 

מפקד משוריין החוד, משה שמעוני, הציע לשחם ולזמיר שכל קבוצת מכוניות שנפרקו תיפרד מהשיירה ותחזור מיד. "קיבלתי תשובה שאין מה לדאוג, וכי יחד נהיה כוח די חזק, אשר ירתיע כל צר ומתנכל," סיפר שמעוני. "יצאנו באיחור של שעתיים וחצי, ובמשך הזמן הזה הוקמו מחסומים בדרך. פייפר הזהיר אותנו שהדרך מלאה מחסומים. יעצתי לו29 שנישאר בגוש ונפתיע (בלילה) את הערבים ונפרוץ את המחסומים. לא שמעו בקולי."30 

כששהתה השיירה כגוש, הביאו אנשי הקשר עם הבריטים ידיעה מהצבא הבריטי למפקדת המחוז: עבד אל-קאדר אל-חוסייני קיבל הוראה מהפיקוד העליון הערבי לטפל בשיירה בדרכה חזרה לירושלים. הבריטים דרשו ממפקדת המחוז להורות לשיירה להישאר בגוש, והזהירו: אם השיירה תצא לדרך הם לא יחלצו אותה. שאלתיאל שלח את הידיעה לזמיר ולשחם, ושתי המִפקדות 'של הגוש ושל העיר, החליטו שהשיירה תשוב לירושלים מיד, כדי שירושלים לא תישאר אפילו יום אחד בלי הלוחמים וכלי הרכב שנסעו לגוש-עציון.31 

דניאל בוקשטיין חזר לתל אביב בו בבוקר, תדלק את מטוסו, חזר וחג מעל לשיירה, מבית לחם עד גוש-עציון. מפקד השיירה (בדוח לא כתוב מי מהשניים) הורה לו לנחות. משמע, הייתה כוונה לשהות בגוש זמן רב. מעשר עד אחת עשרה לפני הצהריים שהה בוקשטיין על הקרקע, אף כי ביקש רשות להמריא "כדי לתת פרטים מהשטח זמן רב מראש," ורק בשעה אחת עשרה קיבל רשות להמריא ואז ראה את המחסומים בין בריכות שלמה לבית לחם, ואת הערבים הרבים שזרמו אל הדרך הראשית, ודיווח על ממצאיו למפקד השיירה.32

 

 

3. עריקים בריטים

 

אחרי "שיירת פורים" כבר היה ידוע על שיטת המחסומים (עד 24 במארס היו מארבי אש המטרד העיקרי, והמלווים ישבו במכוניות אחדות והשיבו אש לתוקפים מכמה מקומות), אבל זמיר ושחם לא הכינו כוח מחץ משוריין לפריצת מחסומים. כשהגיעו הידיעות על הסכנה, שאל חבר עין צורים, דוד מבצרי, את אנשי השיירה: איך תחזרו? 

"אנחנו חמושים היטב. הלוואי שיתחילו!" ענו לו לדבריו.33 

קצין בריטי שהיה עד ראייה לקרב, סיפר: "כשנודע לערבים על השיירה גויסו לוחמים מכל הסביבה, וגם עריקים בריטים.34 אחד העריקים האלה, בדרגת קצין, היה מפקד הכוח התוקף. ידיעות על הקרב העומד להתחולל... פשטו מהר בבית-לחם ובכפרים, ומאות כפריים חמושים בכלי נשק קלים יצאו לנקודות שונות לאורך הכביש, לקחת חלק בקרב. בין הכפריים היו מתנדבים סורים, עירקים וירדנים. הוקמו מחסומים רבים לאורך הכביש בקטע שמדרום לבית לחם, ונעשו סידורים להבטיח שבניית המחסומים תימשך גם אחרי שהשיירה תתחיל לנסוע. והיה אם תצליח לפרוץ כמה מהם, יימצאו תמיד חדשים שיעכבוה. המפקד הצבאי (הערבי) של האזור חילק את מחנהו לשתי קבוצות. כל קבוצה נטלה קטע אחד של הכביש... אם אומנם תצליח השיירה לחמוק מידיה של הקבוצה הראשונה, תילכד ודאי בידיה של הקבוצה השנייה. למעשה לא הצליחה השיירה היהודית לעבור אפילו את מחצית העמדות של הקבוצה הראשונה, לפני שנחסמה בפניה הדרך, והיא נלכדה."35 

___________ 

בשבוע הבא: קולונל בריטי מזהיר את מפקד הגדוד השישי של הפלמ"ח, צבי זמיר, שערבים מכינים מארב ודרש ממנו לא לצאת חזרה מגוש-עציון לירושלים; השיירה נתקעת במחסום השביעי בין גוש-עציון לירושלים, מדרום לבית לחם מול דהיישה (היום מחנה הפליטים); המפקדים הבכירים, צבי זמיר ומישאל שחם שנסעו בסוף השיירה פינו את עצמם גוש-עציון והותירו את רוב השיירה תקועה תחת אש וללא פיקוד; מפקד הפלמ"ח יגאל אלון מגיע לגוש-עציון במטוס ומקבל את הפיקוד מרחוק.

 

 

 הערות

 

1 . ראיונות עם צבי זמיר
2 . ראיון עם תמר האפט-בונדי, 31 במארס 1971. 
3 . ראיון עם נעמי עורב, 12 במאי 1978. 
4 . ראיונות עם אריה עמית: א"צ, עדות של ציון אלדד. 
5 . ראיון עם מישאל שחם. 
6 . ראיון עם אורי בוגין. 
7 . ראיון עם צבי זמיר. 
8 . יעקב אייגס, "בתוך פורץ המחסומים", עמ' 77 
9 . שיחות עם אריה טפר. 
10 . ראיונות עם אליהו סלע. 
11 . יונה גולני "מיומנו של נהג בתש"ח", עמ' 45: סדרת ראיונות עם אהרון גלעד ומכתבו הנ"ל והראיון עם אורי שאר-יישוב. 
12 . דב קנוהל, שם, עמ' 276-272; הראיונות והשיחות הנ"ל עם צבי סטקלוב מִרבדים; אברהם רטנר, יהודה נוימן ודוד מבצרי מעין צורים. 
13 . א"צ, דוח טיסה. 
14 . ראיונות עם מישאל שחם. 
15 . ראיונות עם יצחק נבון. 
16 . ראיון עם משה ערן וראיונות עם מישאל שחם. 
17 . יומן דב"ג, 28 במארס 1948: דווח מישאל שחם לבן-גוריון; יעקב אייגס, "בתוך פורץ המחסומים", עמ' 78-77; ראיונות עם אורי ושאר-ישוב, צבי זמיר, אהרון גלעד, אריה עמית ומנחם רוסק. 
18 . לאפייר וקולינס, "ירושלים, ירושלים", עמ' 188. 
19 . א"צ, תיק שיירת נבי-דניאל. 
20 . שם, שם. 
21 . א"צ שיירת נבי-דניאל, יומן אלחוט. 
22 . א"צ אל דוד (שאלתיאל), חשמונאי יששכר (זמיר) מאת אלדד קצין מבצעים, 30 במארס 1948. 
23 . א"צ, דוח טיסה מס. 247; דב קנוהל, שם, עמ' 263; ראיונות עם מישאל שחם, צבי זמיר, אורי שאר-ישוב ושאול רז. 
24 . ראיונות עם צבי זמיר 
25 . ארכיון רבדים, דוח ציון אלדד. 
26 . א"צ, תדריך לשיירת נבי-דניאל. 
27 . אריה טפר עמית שם. 
28 . צבי זמיר, שם. 
29. הכוונה למפקד השיירה, לא ברור אם לזמיר או לשחם. 
30 . ארכיון יד בן צבי ארגזי רחל ינאית בן-צבי, דוח מאת משה שמעוני 
31 . 537/3857 CO ; אצ"מ 25/9347 5, ישיבת ועד הביטחון ב-30 במארס 1948 (דברי משה שפירא); דב קנוהל, שם, עמ' 277; לאפייר שם, עמ' 188; יהודה נוימן ברב שיח הנ"ל בעין צורים; הארץ, 1 באפריל 1948; המשקיף, 30 במארס 1948. 
32 . א"צ, דווח טיסה מס. 249. 
33 . דויד מבצרי ברב-השיח הנ"ל בעין צורים, 
34 . לפי ידיעות שקיבל הש"י, השתתפו שמונה עריקים בריטיים בקרב שיירת נבי-דניאל: א"צ ידיעות טנא, 3 במאי 1948. 
35 . דב קנוהל, שם עמ', 279-277.

הרקלייטוס "האפל"