العربية
Deutsch
English
русский
français
עברית

מקומו של הטנק בהוויית הצבא והמלחמה בתשעים וחמש השנים האחרונות

 

 

Mr. Milstein, when the first tank entered the battle field of WW1, how did the “face of war” change in that moment for the future?

 

במשך אלפי שנים, עד מלחמת צרפת-גרמניה ב-1869-1870, שלטו הפרשים, הכרכרות, החי"ר והארטילריה, בשדות הקרב. החל במלחמת האזרחים האמריקאית (1865-1861), הפכה הארטילריה הכבדה, כולל מצררים ובגיבוי מקלעים, למלכת הקרב הבלתי מעורערת. (ואפילו במלחמות ישראל, כלומר לאחר מלה"ע השנייה, 60% מהאבדות היו מאש ארטילרית). במלחמת צרפת- גרמניה הצרפתים, בעלי האסטרטגיה ההתקפית, נכשלו לחלוטין ואילו במלה"ע הראשונה נכשל כל מי שניסה לפרוץ מערך מחופר גדול, ט רם כניסת (Introduction) הטנק לשדה הקרב.

לאחר שתי מלחמות הבורים בדרום אפריקה (1902-1880) היו תיאורטיקנים צבאיים שסברו כי תם עידן המלחמות הגדולות, לפחות,  בגלל מחירן הכבד בחיי אדם ובמשאבים, מחיר שיניע את הממשלות להימנע ממלחמות. (הערכה דומה הושמעה אחרי קריסת ברית המועצות). התיאורטיקן הבולט שבהם היה היהודי פולני איוון בלוך, שהתפעם מהניצחון הגרמני המוחץ על צרפת ב-1870 וניצחון הבורים על הצבא הבריטי במלחמת הבורים הראשונה, וחזה כיצד שינויים טכנולוגים, כאלה ואחרים, ישנו את אופי הלחימה ויהפכו את המקובל בימיו ללא ישים. לאור זאת הוא הגיע למסקנה כי לא יהיה ניתן לפתור בעתיד סכסוכים מדיניים בעימות צבאי. הוא פרסם את עבודתו בת השישה כרכים "האם מלחמה בלתי אפשרית כעת" בפריז, 1898. בלוך דייק בניתוח שלו, אך טעה בתחזיותיו.

במלחמת החפירות בחזית המערבית במלה"ע הראשונה, תפקידן של החפירות וגדרות התיל היה להאט את התקדמות הרגלים והפרשים, כדי לפצות על קצב האש האיטי של הארטילריה. לא היו אז תותחים אוטומטיים וטווח המקלעים היה מוגבל למדי. בשלו התנאים להופעת הטנק.

ב-1859 המציא הצרפתי אטיין לנואר את מנוע הבעירה הפנימית, הראשון שהיה בעל ערך שימושי. הוא התבסס על גז פחמי שנשאב לתוך הצילינדר בתחילת כל פעימה ואז הוצת כדי לדחוף את הבוכנה לצד השני של הצילינדר. תהליך זה חזר על עצמו גם בצד השני של הצילינדר, ולפיכך מנוע זה היה בעל פעולת שריפה כפולה. ב-1867 בנה הממציא הגרמני ניקולאוס אוטו את מנוע השריפה הפנימית, בעל ארבע הפעימות, הראשון.  הוא שופר ידי הגרמני גוטליב דיימלר שהתמקד בהפיכת הטכנולוגיה לשמישה במכוניות, במיוחד על ידי הוספת מאייד הבנזין. ב-1890 בנה הגרמני וילהלם מייבאך את מנוע השריפה הפנימית הארבע-צילנדרי, הראשון. אז  הפך פיתוח הטנק לאפשרי. מתחילת המאה העשרים הציעו ממציאים אחדים לצבא הבריטי לפתח טנק כאמצעי לחימה. ראשי הצבא דחו את ההצעות בגלל אופיו השמרני של הארגון הצבאי  באשר הוא, הנוטה לדחות כל שינוי, כנגזרת של עקרון השרידות.

מלחמת החפירות העקובה מדם בחזית המערבית של מלחמת העולם הראשונה הטרידה יותר מכל את הבריטים, שכוח משלוח גדול שלהם לחם על אדמת צרפת. באותה מלחמה גם לא היה כל איום צבאי על האי הבריטי, בגלל עליונות הצי הבריטי. חברו לכך התרבות הליברל-דמוקרטית הבריטית, שגם ביקשה לחסוך בחיי אדם, גם לא מנעה שיח ציבורי בנושאים ביטחוניים, וגם אפשרה יוזמות פרטיות של מקבלי ההחלטות. לאור כל זאת לא היו אלה שר הצבא והרמטכ"ל, אלא שר הימייה  וינסטון צ'רצ'יל שקידם את רעיון  פיתוח הטנק וייצורו, כדי לשבור את הקיפאון במערכה ולהשיג הכרעה במלחמה. ב-15 בספטמבר 1916 בקרב על הסום הפעילו הבריטים 16 טנקים. התוצאות היו עלובות. השימוש היעיל הראשון בטנקים היה במערכת קמברה בצפון צרפת בחודשים נובמבר-דצמבר 1917. הבריטים שלבו בהתקפה 470 טנקים והצליחו להבקיע את החזית הגרמנית. בהתקפת נגד השמידו הגרמנים  את רוב הטנקים, בעיקר בהפעלה יעילה של תותחי שדה, והשתלטו בחזרה על השטח שנכבש.

לקחי הקרב הזה מצביעים על יתרונות השריון ועל מגבלותיו. לקחים אלה לא נלמדו ביסודיות על ידי הבריטים והגרמנים והם שילמו על כך מחיר הכבד, בעיקר הגרמנים, במלחמת העולם השנייה בחזית הרוסית, שבה הארטילריה הרוסית ואמצעי נ"ט אחרים בלמו את השריון הגרמני. 

במלחמת העולם הראשונה היה הטנק ביסודו כלי לנטרול מגננות חי"ר בטווח קרוב וכינון ישיר, ע"י פריצתן. גם יכולת זו היתה מוגבלת, עקב בוץ עמוק ובגלל טרסות גבוהות, אבל בדרך כלל היא הספיקה, מאחר שקצב התקדמות הטנק הינו גבוה יותר מקצב הקמת ביצורי אויב חדשים, שבמלה"ע הראשונה בוצעו ידנית, ובתקופה שלאחריה בעזרת ציוד הנדסי רכוב גם הוא.

במלה"ע הראשונה, כלל השריון, בצד של בעלות הברית, נגמ"שי פריצה הנדסית חמושים, ובצד הגרמני, משמידי טנקים. הטנק המוכר לנו כיום, עם צריח נושא תותח כבד, הינו חידוש של מלחמת האינטרבנציה, כגון הטנקים הבריטיים שצרו על מוסקווה. 

לא השריון הבריטי הוא שהכריע את המערכה, כי מול אלפי משוריינים בריטיים ואלפי משוריינים צרפתיים, עמדו מספר מאות משמידי-טנקים גרמניים, שעשו בהם שמות ובלמו אותם היטב. הבעיה עבור גרמניה, הייתה ונותרה, מחסור, או לפחות החשש ממחסור, בחומרי גלם ליצור פלדה, מחמת מונופול עולמי דאז של בעלות הברית באספקת חומרי גלם ודלק. יתכן גם שהחזית המערבית נסגרה לשם הימשכות שיווי המשקל, למרות הכנסת השריון למערכה, כדי שהאומות המשוריינות יוכלו לפלוש יחדיו לבריה"מ, שבשורת השריון טרם הגיעה אליה.

 

 2-Was the development of the tank/panzer a milestone in war technique?

 

במשך כחמישה מליון וחצי שנים השתמש האדם בנשק מכני המבוסס על תקשורת בין הידיים לאמצעי הלחימה, בהנהגת האינטליגנציה. השימוש האינטליגנטי בעצמים שבטבע, כנשק, ושכלולם של עצמים אלה  אפיינו את האדם במשך כל התקופה הקמאית הממושכת ושנים רבות גם בתקופת הציוויליזציה הנוכחית. העידן שלנו החל עם מהפכת יצור המזון לפני כעשרת אלפים שנה. עידן זה הוא פוליטי באופיו והצבא הוא הזרוע האלימה להמשך קיומו. במאה ה-13 גילה הפילוסוף הבריטי רוג'ר בייקון את נוסחת אבק השריפה שהובא מסין  והחל בכך את העידן הכימי של המלחמות במערב. המעבר הממושך מהעידן המכאני לעידן הכימי היה אחת המהפכות הגדולות בהיסטוריה האנושית. תותח הברונזה היצוק הראשון היה אמנם מונגולי (1332). במאה השש עשרה הופיעו הרובים והאקדחים הראשונים במערב.

פיתוח הטנק, התותח המתנייע ואמצעים משוריינים אחרים, יחד עם המטוס, בתחילת המאה העשרים, היה השלב האחרון  בדומיננטיות של האמל"ח הכימי בהוויית הצבא והמלחמה.  הדומיננטיות של הטנק בקרבות היבשה הגיעה לשיאה בשלב הראשון של מלחמת העולם השנייה, במבצעים המזהירים של הצבא הגרמני בפלישה לפולין, במבצע "אבחת המגל" שהכריע את  צבא צרפת ואת כוח המשלוח הבריטי ובמבצע ברברוסה בחזית הרוסית. באותה מלחמה החל עידן חדש בהוויית הצבא והמלחמה: העידן האלקטרוני, שראשיתו בפיתוח הרדאר על ידי בריטניה, והמשכו בפיתוח טילים מונחים על ידי גרמניה ותוכנית מנהטן, ופיתוח נשק גרעיני על ידי ארה"ב.  בניגוד למרכבות המלחמה (הגרסה המוקדמת של הטנק) שפותחו על ידי החיקסוסים ושאפשרו להם להשתלט על כל המזרח התיכון לפני ארבעת אלפים שנה, למשך מאות שנים, לטנקים היתה תקופת  זוהר רק למשך תקופה קצרה מאוד במחצית הראשונה של מלחמת העולם השנייה, במלחמה בין המעצמות העולמיות. עד מלחמת העולם השנייה קבעו האנגלו-אמריקאים את סדר היום הגלובלי. הגרמנים ניסו לערער את הדומיננטיות הזאת על גבי הטנק. הם לא השיגו את מטרתם, לא משום שגייסות השריון כשלו, אלא בגלל התערבות פוליטית מכשילה של אדולף היטלר. בינתיים איבד הטנק את מעמדו הדומיננטי, והרייך השלישי איבד את הסיכוי להשיג את מטרותיו.

אחרי מלחמת העולם השנייה הפך הטנק לאחד מכלי המלחמה עם מעלות ומגרעות, שלא אחת הכשילו את המשתמשים בהם. המעצמות מאז לא נלחמו זו בזו, כפי שחזה איוון בלוך. המלחמות הבאות היו אסימטריות, או מלחמות פריפריאליות. במלחמות אלה, כמו בין ישראל למדינות ערב, או בין אירן לעיראק, תפס הטנק מקום מרכזי.

 

  3. What was the influence of the first tank strategies (Fuller) of WW1 on the later tankdevelopment?

כפי שקורה בדרך כלל, הטכנולוגיה מקדימה בשנים רבות את השימוש המושכל בה (טכניקות לחימה ותורת לחימה). מייג'ור גנרל ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר, שתכנן ב-1917 את מתקפתת השריון הראשונה בקמברה, צידד ביצירת אגרופי שריון שיהוו את מערכת הנשק העיקרי ויכתיבו את הקצב, במקום שיפוזרו באופן אחיד ושישמשו כנשק מסייע בלבד. את רעיונותיו ניסח כבר  בשנת 1918 במסמך שכונה "תוכנית 1919". מסקנותיו העיקריות של המסמך היו –  העדפת שיתוק פסיכולוגי של מפקדות האויב על השמדת כוחותיו בקרבות חזיתיים, וזאת על ידי הקמת צבא נייד לחלוטין (טנקים ומטוסים), שישים לעצמו למטרה את הבקעת קווי האויב ותקיפת מפקדותיו ועמדותיו העורפיות, וקווי התקשורת מהן לחזית. פולר הטיף לכך שחיל רגלים יסתער ביחד עם הטנקים ויטהר את השטחים שהובקעו. פולר גם הבין את חשיבות השליטה בשמים מעל שדה הקרב המשוריין. שלושה אלמנטים אלו הם אכן חשובים, ובקרבות הטנקים האחרונים של מלה"ע הראשונה (אמיין, למשל) הוכחה משנתו של פולר כנכונה. מעבר לכך, הטנקים של מלה"ע הראשונה היו פרימיטיביים למדי. הם סבלו מבעיות עבירות, חימוש לקוי (מקלעים במקום תותח), שריון דק למדי, היעדר קשר רדיו, הנדסת אנוש בעייתית וכו', אך בעיקר היעדר תורת הפעלה שתביא לידי ביטוי את יכולות הטנק בתמרון היבשתי. במערב היו לפולר תומכים מועטים שקידמו את רעיונותיו בתקופה שבין שתי המלחמות, ביניהם יש לציין את שארל דה גול בצרפת וג'ורג' פאטון בארה"ב. הטרגדיה שלו ושל בריטניה היתה שבארץ מולדתו החרימו אותו רבים, במידה רבה משום שצידד בפאשיזם ואף היה חבר המפלגה הפשיסטית הברית. לעומת זאת בבריה"מ ובגרמניה היו רבים שהבינו את משנתו ופיתחו אותה  – ל"תורת המערכה העמוקה" בבריה"מ, וה"בליץ קריג" בגרמניה. תורות אלו זכו ל"חזרה כללית" בספרד שלפני מלה"ע השנייה, והליקויים העיקריים בטנקים הרוסיים והגרמניים שופרו. כך אפוא יכלו שתי מדינות אלו להגיע למלה"ע השנייה עם טנקים טובים בהרבה ממה שהיה לבריטים ולצרפתים ועם תורות לחימה מתאימות. בייחוד אמורים הדברים לגבי "מר שריון" ההיסטורי, הגנרל הגרמני הינץ גודריאן,  אשר יחד עם חבורת קצינים מהפכניים, שהבולטים שבהם היו היבנר, הוט ופון קלסט, ובעידודו של היטלר, פיתחו את דוקטרינת הבליצקריג והשלימו אותה בפרוץ מלחמת העולם השנייה בפלישה לפולין.

 

Is there a type of “war philosophy” behind the tank in the battle?

הטנק הוא שילוב של ניידות, שרידות וכוח אש. שילוב זה הדהים את העולם בפרוץ מלחמת העולם השנייה. הטנק הוא הגרסה המודרנית של מרכבות הלחימה שבאלף הרביעי לפני הספירה, של פילי הקרב בתקופת אלכסנדר מוקדון וחניבעל, ושל הפרש הכבד של ימי הביניים. אבל יחד עם היתרונות שהקנה הטנק לצבאות,  היה לו גם מחיר: יחד עם המטוס הוא יצר את תופעת "הפטישיזם של המנוע" – הסתמכות בלעדית על זרוע השריון בקרבות היבשה, הזנחת זרועות אחרות והתנוונות החשיבה הטקטית והאופרטיבית. תופעות שליליות אלה אמנם לא פגעו בתפקודם של המפקדים הגרמנים שפיתחו את תורת הבליצקריג  אך הן השפיעו על החלטותיו ההרסניות של היטלר במלחמה. ואותם דברים אמורים לגבי סטלין בעבר השני של הגבעה. במחציתה השנייה של המאה העשרים ובתחילת המאה העשרים ואחת הן פגעו מאוד בתפקודם של הדרגים הפוליטיים ושל הצבאות של ארה"ב (ויטנאם, עיראק) של ברה"מ (אפגניסטן) ושל ישראל (מלחמת יום הכיפורים ב-1973, מלחמת לבנון הראשונה ב-1982 ומלחמת לבנון השנייה ב-2006).

 

5. Between WW1 and WW2 the development of the tanksimproved a lot. What did this mean for upcoming WW2?

 

השיפורים העיקריים בטנקים בין שתי מלחמות העולם כללו שיפורים במנועי הטנקים וחטיבות הכוח ושיפורים במזקו"מ (ויקרס וקריסטי), הוספת צריח נושא תותח כמערכת נשק עיקרית, והתבססות על קשר רדיו אלחוטי בין יחידות הטנקים לבין עצמן, ובינן לבין הגורמים המסייעים (ארטילריה ואוויר). כתוצאה משיפורים אלו גדל קצב ההתקדמות של העוצבות המשוריינות בצורה משמעותית. אם במלחמת העולם הראשונה צלצלו כל הפעמונים בבריטניה לאחר ההישג המדהים בקרב אמיין שבו הושגה פריצה של 6 ק"מ(!) מעבר לקוי החזית, הרי שבמלחמת העולם השנייה הושג קצב התקדמות של 70 ק"מ ליום  בקרבות "אבחת המגל", והושג אפקט של הלם ואימה שגרם להתמוטטות וקריסת הצבא הצרפתי וחיל המשלוח הבריטי (כמו גם אלו של הפולנים והרוסים, בשלבים הראשונים של המלחמה).

צרפת סיימה את מלחמת העולם הראשונה עם מלאי של כ-2000 טנקים קלים. התפתחות גייסות השריון שלה בין מלחמות העולם היתה מזערית. בבריטניה פותחו שלושה דגמים ליעודים שונים ואף אחד מהם לא היה טנק מערכה רב שלבי. הסובייטים החלו לייצר בתחילת שנות השלושים את ה-T26. כשתקפו אותם הגרמניים, היו להם 11 אלף טנקים מן הסוג הזה, אך בגלל ליקוי תכנון והערכה היו להם מעט מאוד פגזים. לאחר מלחמת האזרחים בספרד הם הגיעו למסקנה שזה טנק לא יעיל. אז התחוללה מהפכה בטכנולוגיה של ייצור הטנקים. החלו ליצר את ה-T34, אלא שבתחילת מבצע ברברוסה היו להם רק כמויות מעטות מדגם זה  שבסופו של דבר הכריע את המתקפה הגרמנית. לגרמנים היה מזל במלחה"ע 2 – הם תפסו את השינוי הטכנולוגי בזמן וייצרו את הטנקים החדישים  יותר שנלחמו כמעט כל המלחמה:T3 ו-T4, ולא הפעילו אותם ליצור מסיבי.  הם כבר היו בכמה יחידות בודדות בצרפת, אחר כך  שיפרו את הדגמים  וכל הזמן נלחמו למעשה עם הדגם האופטימאלי   בלי להיתקע עם הטנקים המיושנים.

 

6. How are the German Panzer leaders (Guderian, Rommel, Manstein) seen today in war science?

 

מפקדי השריון הגרמנים (גודריאן, רומל מנשטיין ואחרים) זכו למקום כבוד בהיסטוריה הצבאית כאנשים שהביאו את התיאוריה למבחן היישום המוצלח מאד בשדה הקרב, בשלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה. ידועים פחות במערב החדשנים הצבאיים הרוסיים. (פרונזה, יקיר, טוכצ'בסקי, טריאנדפילוב ואחרים). אך בעוד שהתרבות הארגונית בוורמאכט עודדה חידושים וחדשנות, ואותם מחדשים שימשו כמפקדי גייסות במלחמה, התרבות הארגונית בבריה"מ ובצבא האדום גרמה לכך שהמחדשים "טוהרו" משורות הארגון, לפני שבריה"מ נכנסה למלחמה.

 

7.  What were their greatest successes, what their mistakes?

הצלחות:

היינץ גודריאן הוא ללא ספק אבי השריון הגרמני. ספרו: Achtung – Panzer הניח את היסודות  התיאורטיים לשימוש בטנקים ובמטוסים ב"בליצקריג". כהכנה לספרו הוא תרגם את עבודותיהם של פולר ודה-גול לגרמנית. בין השאר הוא דרש והשיג שבכל טנק יהיה מכשיר קשר אלחוטי ומפקד הטנק יהיה מצויד במשקפת.  היא עיצב את הגישה המרכזית של הקרב המשולב. בשלביה הראשונים של המלחמה הוא יישם את רעיונות הבליצקריג בהצלחה מדהימה, כמפקד קורפוס בכיבוש פולין, ובהמשך, כמפקד ארמיה במבצע "אבחת המגל" נגד הצרפתים והאנגלים, ומבצע "ברברוסה" נגד הצבא האדום. במבצע "אבחת המגל" היו יחידותיו של גודריאן אלו שהגיעו עד הים, וכיתרו את חיל המשלוח הבריטי בדנקרק. במבצע "ברברוסה" ביצעו כוחותיו של גודריאן תמרון כיתור סביב קייב (יחד עם כוחותיו של פון קלייסט) שהשמידו למעשה את האגף הדרום-מערבי של הצבא האדום (4 ארמיות). כרמטכ"ל הוא סרב להנחיות לא הגיוניות של היטלר, כשביקש לקצר את הקווים על מנת להחזיק מעמד מול מתקפות של הצבא האדום, ופוטר בשל כך.

אריך פון מנשטיין היה איש מטה ומתכנן מבריק. הוא המתכנן של מבצע "אבחת המגל", הנחשב למבצע המוצלח ביותר בהיסטוריה המודרנית, במסגרת מבצע "ברברוסה" שימש כמפקד קורפוס, ובהמשך מפקד ארמיה. הכוחות שבפיקודו חדרו עד לחצי האי קרים וכבשו את סבסטופול. יותר מכל המפקדים האחרים הוא לא חשש להתעמת עם היטלר.

ארוין רומל היה אביר, הן כמפקד, הן בשיטות לחימה והן כאדם.  במהלך המלחמה הוא פרסם ספר "מלחמה ללא שנאה". שימש כמפקד דיוויזיה במבצע "אבחת המגל". הכוחות שבפיקודו היו הראשונים שחצו את נהר המז. הדיוויזיה שלו התקדמה מהר יותר ורחוק יותר משאר הכוחות, ומדי פעם נצטוותה לעצור ולנוח. שיטתו של רומל לתקוף במהירות קדימה, מבלי לשים לב לאבטחת אגף, הוכיחה את עצמה פעמים רבות. בהמשך פיקד רומל על הקורפוס האפריקאי שהצליח בכוחות קטנים, יחסית, להביס את הבריטים ולהסיג אותם עד אל-עלמיין שבמצרים. במלחמה במדבר המערבי הוא סרב לפקודה של היטלר להוציא להורג שבויים מכוחות צרפת החופשית, שהיו ברובם גולים מגרמניה, דהיינו יהודים.

כישלונות:

קשה להצביע על כישלון אישי של שלושה אישים אלו. הכישלון היה מערכתי: גרמניה לא הייתה מסוגלת לנצח את כל העולם, בייחוד לאחר שארה"ב הצטרפה למערכה. היטלר – שההימורים שלו בתחילת המלחמה הצליחו מעל למשוער, סירב להבין את המציאות במחצית השנייה של המלחמה, כאשר גרמניה הלכה ונחנקה לוגיסטית, מחוסר משאבים וכוח אדם. אולי הכישלון העיקרי של מפקדי הוורמאכט היה שלא ביצעו בשלב מוקדם יותר הפיכה נגד היטלר (זאת דעתי, אבל אני חושב כישראלי, לא כקצין פרוסי). רומל השתתף בניסיון כושל לחסל את היטלר, ניסיון שעלה לו בחייו, פון מנשטיין וגודריאן סירבו להשתתף בקשר נגד היטלר, בכך האריכו את חייהם אך גרמניה סבלה מתבוסה נוראית.

 

8. What did the Panzer mean for the “Blitzkrieg”?

הבליצקריג איננו  טכניקה צבאית כיצד להפעיל את הצבא, אלא  דוקטרינה אסטרטגית שפותחה על ידי גודריאן וחבריו כלקח ממלחמת העולם הראשונה,  על פי התנאים הייחודיים של גרמניה באותה תקופה, השונים תכלית שינוי מן התנאים בארה"ב ובברה"מ: על המלחמה להיות מהירה וקצרה.

לשם השגת מטרה זאת יש לערער  את שיווי המשקל של הפיקוד  העליון של האויב על ידי הפעלת שיטה של יצירת סדרת בעיות, והצגת בעיה חדשה  לפני שהאויב פתר את הקודמת. מיישמים את הדוקטרינה הזאת  על ידי כוח נייד, כלומר טנקים. ולכן הטנק הוא לב  דוקטרינת הבליצקריג, וכל היתר משרתים אותו. לכן גודריאן וחבריו הקימו בגרמניה גייסות שריון, ולא רק גדודים או חטיבות המפוזרים בצבא. במסמך של המטכ"ל הגרמני בזמן  מבצע  ברברוסה נכתב שלרוסים  יש חסרון זמני:  הם מסורבלים וחסרי ארגון. אבל חשוב להדגיש שזה חסרון זמני. המשתמע מזה שיש לנצל את חלון הזמן הזה בפעולה מהירה.

ביסוד הדברים מדובר במהירות תודעתית, בבליצקריג אינטלקטואלי. הדגש צריך להיות לא מהירות בקמ"ש, אלא מהירות של הצבת בעיה. תמיד לבלבל  את פיקוד האויב. 

הטנקים הם אלו שקובעים את קצב ההתקדמות בבליץ קריג, ואלו הם האלמנטים העיקריים מבחינת כוח תמרון ואש. יחד עם זאת  הטנקים אינם פועלים לבדם, והאלמנטים המסייעים להם (ארטילריה, הנדסה, חרמ"ש, לוגיסטיקה, סיוע אווירי קרוב) צריכים להיות מסוגלים לפעול בקצב הטנקים ואי אפשר להסתדר בלעדיהם.

 

9. How did German Panzer tactics influence other armies – especially the US-army and the IDF – after WW2?

 

צה"ל:

צה"ל התקנא בהצלחות הגרמניות בתחילת מלחמת העולם השנייה, ניסה לחקות אותן, אך מבלי להשקיע את האנרגיה האינטלקטואלית הדרושה על מנת להבין בדיוק מה היו הגורמים להצלחת ה"בליצקריג" ומה הן מגבלותיו, ועד כמה ניתן להעתיק שיטות לחימה בין שני עמים כל כך שונים באופיים, כמו הגרמנים והישראלים, אף כי יש דמיון בנתונים הגאו- פוליטיים. כמו כן, משום שעם ישראל הוא עם של ניצולי שואה, לא ניתן היה, לפחות בשנים הראשונות למדינת ישראל, ללמוד בגלוי נושאים צבאיים מהגרמנים.

חיל השריון הישראלי התפתח באופן בלתי תלוי בתורות לחימה במקומות אחרים, וזאת בזכות כמה עובדות:

א. זירת הקרבות של ישראל היא בדרך כלל מדברית, זירה המתאימה במיוחד ללוחמת שריון ואוויר.

ב. ב- 25 השנים הראשונות היה האויב העיקרי של ישראל – צבאות ערב הסדירים, העדיפים בכוח אדם ובתקציבים. התשובה המתבקשת בתורת הביטחון הישראלית הייתה לכיוון המלחמה הניידת ועתירת הטכנולוגיה (כמו גרמניה בשנותה שלושים של המאה העשרים).

ג.  מסיבות של ניצול כוח אדם, צה"ל מראשית דרכו התבסס על יחידות מילואים, בעלות רמת השכלה וכישורים טכנולוגיים גבוהים, יחסית, אך כושר גופני נמוך. גם אלו דחפו לכיוון של העדפת גייסות ממוכנים/משוריינים.

ד. לישראל אין כושר ייצור עצמי תוך כדי מלחמה, והיא נאלצת להילחם מתוך המלאי, מה שמחייב הכרעה מהירה במלחמות. (בעיה דומה אף כי מסיבות אחרות הייתה גם לגרמניה).

התוצאה של כל אלו הייתה צבא המתבסס יותר ויותר על מטוסים וטנקים, מדגיש מלחמה ניידת וטכנולוגית, ומנסה להשיג הכרעה מהירה. בדיוק כמו בגרמניה.

אשר לפיתוח תורת הלחימה – זאת נעשתה בשיטה הישראלית המובהקת של המצאת הגלגל מחדש, הרבה אלתורים, ומעט לימוד מניסיונם של צבאות אחרים. ב-1967 אימץ צה"ל באופן חלקי את הבליצקריג הגרמני: הוא פעל בשיטה של חדירות עמוקות בגזרות צרות, אך בלוחמת טנקים בלבד, ולא בלוחמה משולבת. ההצלחה היתה עצומה, אך לא בגלל תפקוד יעיל של הטנקים, אלא עקב התמוטטות הפיקוד המצרי העליון, שעות אחדות אחרי פרוץ המלחמה, כתוצאה מהצלחת חיל האוויר הישראלי. מסקנה: ב-1967 הצליח מאוד הבליצקריג האווירי של צה"ל,  אף שלא כך תוכננה המלחמה.

אחרי 1973 השתנו התנאים הגיאופוליטיים באזור. נחתמו מספר חוזי שלום, ומוקד הסכסוך הישראלי-ערבי עבר בהדרגה למלחמה נגד גרילה, במקום מלחמה בעצימות גבוהה. העוצבות המשוריינות, ברובן עוצבות מילואים, משמשות כ"תעודת ביטוח" כנגד מלחמה כוללת, שסבירותה יורדת והולכת (אם כי אינה אפס), ותפקידן בלחימה נגד גרילה וטרור אינו ברור.

ארה"ב:

ארה"ב מאז ומעולם הייתה מעצמה עם צי חזק וצבא יבשה חלש, ה"ממציא את עצמו מחדש" כל פעם שצריך, עם עוצמה תעשייתית ועורף לוגיסטי בלתי נדלה. במלחמת העולם השנייה, נביא השריון האמריקאי היה הגנראל ג'ורג' ס. פאטון, שהיה תלמיד שקדן וחרוץ של גודריאן ורומל. תורת השריון האמריקאית הינה הפוכה מהבליצקריג הגרמני. הוא מבוססת  על שדה קרב רווי טנקים וחי"ר משוריין, הפועל לא בחדירות עמוקות אלא לאורך כל החזית. במלחמות קוריאה ווייטנאם לא נזקקה ארה"ב יותר מדי ללוחמת שריון. טנקים אמנם השתתפו במלחמות אלו, אך תפקידם היה משני. בתקופת המלחמה הקרה חששה ארה"ב ממתקפה משוריינת סובייטית בזירה האירופית והחזיקה לשם כך כוחות שריון על אדמת אירופה, בייחוד בגרמניה. תפקידם של הטנקים באותה מלחמה, שאף פעם לא פרצה, היה משני, והגנת אירופה התבססה על כוח אש ממטוסים ופצצות גרעיניות טקטיות. לא בטוח שהאירופאים היו מאושרים מטקטיקה זאת, שכאמור לא התממשה.

האמריקאים למדו לעומק את לקחי מלחמת יום הכיפורים (הרבה יותר ביסודיות מאשר הישראלים) והתוצאה הייתה פיתוח צבא יבשה קטן אך איכות,י שהוכיח את עצמו בשתי מלחמות המפרץ. גם בהן תפקידו של צבא היבשה היה משני ביחס לכוח האש מהאוויר, ונתן בסך הכול את ה- coup de grace. 

 

10. How are Guderian and Rommel seen in Israel?

 

בישראל לא קיימת תרבות ביטחון, לא בקרב אנשי צבא, ובוודאי שלא בציבור הרחב. ההכשרה בצה"ל  היא קצרה מאוד. בבתי הספר אין לומדים נושאים ביטחוניים ובאוניברסיטאות לומדים מעט ובאופן שטחי. מסיבה זאת רוב הישראלים אינם מכירים את מלחמות ישראל ואת המפקדים הישראלים הבכירים. על מפקדים מחו"ל אין מה לדבר. בעיני המעטים המתעניינים במלחמות, גודריאן ורומל  הם אבות תורת השריון המודרני ותורת המערכה המודרנית. מעריכים אותם גם כמוחות צבאיים מעולים, גם כמפקדים שיישמו את תורותיהם, וגם כבני אדם.

בספרי "קריסה ולקחה" (The Lessons of a Collapse)  שעסק בקריסת צה"ל במלחמת ששת הימים עסקתי בהרחבה במבצע "אבחת המגל" להכרעת צרפת במאי 1940, ניתחתי ארוכות את תרומותיהם של גודריאן ורומל, יחד עם פון מנשטיין ואחרים, לתכנון המבצע ולביצועו, והערכתי שמדובר במבצע הצבאי המבריק ביותר בהיסטוריה המודרנית. הספר התפרסם בעשר מהדורות והיה רב מכר בישראל.  כל מי שקרא אותו למד להעריך את גדולתם של גודריאן ורומל.

מצד שני, בביקורת על הספר באחד העיתונים בישראל, ביקר אותי קשות האלוף אביגדור בן גל, מבכירי מפקדי השריון בצה"ל, על שהעזתי לטעון כי רומל וגודריאן  היו מפקדי שריון טובים בהרבה ממפקדי השריון הבכירים של צה"ל. עוד הוכחה לתרבות הביטחון הרדודה בישראל.

 

11. Some authors say, Moshe Dajan was a “Rommel-Fan” – is that true? What were the reasons?

 

לדעתי, משה דיין אהב את "ההילה" של רומל, ז"א את סיפורי הפשיטות הנועזות והמוצלחות במדבר האפריקאי. במלים אחרות, רומל שימש מקור השראה למשה דיין. משה דיין לא התעמק בתרבות הארגונית של הוורמאכט, בעבודת המטה או בלוגיסטיקה שאפשרה את הביצועים של רומל. משה דיין הושפע בעיקר מאיש הקומנדו הבריטי הגנרל אורד וינגייט. וינגייט פיקד על דיין במחצית השנייה של שנות השלושים של המאה העשרים, בזמן דיכוי "המרד הערבי הגדול" בארץ ישראל. בהשפעת וינגייט התפתח דיין כאיש לוחמה זעירה. במובן זה היה קרוב יותר לרומל, המפקד הטקטי המזהיר של מלחמת העולם הראשונה, מאשר לרומל, מפקד השריון המזהיר של מלחמת העולם השנייה.

 

 

Are there simulataries in Israeli and German WW2 Panzer tactics?

 

יש נקודות דמיון ויש שוני רב:

הדמיון התמצה בהתבססות על טנקים, ובשאיפה לדהור מהר קדימה בגזרה צרה, עם מלוא כוח האש ובלי לשים לב יותר מדי לאגפים, ובשאיפה לתקוף את יחידות העזר מאחורי קווי האויב. כמו כן לתקוף בגזרות הכי פחות צפויות, אפילו במחיר של קשיים טקטיים, ולהניע את הטנקים מגזרה לגזרה במהירות אפילו במחיר של העדר מודיעין-שדה מספיק. משהו בסגנון הפעלת "דיוויזיית הרפאים" של רומל במבצע "אבחת המגל". זה עבד היטב ב- 1967 וגרוע מאוד ב- 1973.

לעומת  זאת יש שוני רב בין האופי הגרמני לאופי הישראלי, והוא מכתיב את התנהלות הצבא. הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה ולפניה, היה ממושמע, מקצועי, ומדגיש עבודת מטה ותכנון. הצבא הישראלי אינו ממושמע, אינו מקצועי, ואינו מתייחס ברצינות לעבודת מטה ולתכנון. צה"ל מפצה על כך (במידה מסוימת) במוטיבציה וביכולת אלתור  לכן הוא לא הצליח בשום מלחמה ליישם את קווי הדמיון בינו לבין הצבא הגרמני. קטבים אלה באופי פעולתם של מפקדי צה"ל הוליכו אותם גם להישגים גדולים וגם לכישלונות כואבים.

אחרי  1973 עבר צה"ל בהדרגה לעידן המלחמות הפוסט-הרואיות. הדגשה של כוח האש והאש המדויקת על חשבון התמרון, ניסיון לחסכון קיצוני באבדות, שחיקה הדרגתית של יחידות המילואים, וניסיון כושל להתמקצעות, בגלל חוסר מקצועיות של המפקדים הבכירים הממונים על התהליך. מלחמת לבנון השנייה ב-2006 חשפה את צה"ל בכל מערומיו והוכיחה שניסיונותיו לחקות את הצבא הגרמני המקצועי עלו בתוהו. אותם דברים אמורים לגבי האמריקאים בעיראק ובאפגניסטן.

 

What did the tank mean for the Israeli wars against the arab states?

 

במלחמת העצמאות של ישראל ב-1948, נגד כל מדינות ערב, היו לישראל פחות מעשרים טנקים והיתה להם רק משמעות שולית במלחמה. בלחימה נגד הטרור, במחצית הראשונה של שנות החמישים, לא היתה לטנק כל משמעות. לקראת מלחמת סיני  נגד מצרים ב-1956 תוכננו חטיבות הטנקים לתת סיוע לחטיבות חיל הרגלים. אבל לאחר שחטיבת חי"ר לא השיגה את משימתה בחזית המרכזית, הפר מפקד החזית, האלוף אסף שמחוני, פקודה של הרמטכ"ל משה דיין, והפעיל חטיבת טנקים נגד היעד המבוצר העיקרי של המצרים. היעד נכבש בקלות יחסית וצה"ל למד מאירוע זה את חשיבות גייסות השריון בלוחמת היבשה.

במלחמה ב-1967 נגד מצרים, סוריה וירד,ן שהסתייעו בצבאות ערביים נוספים, הוכרעו הצבאות הערבים מיידית על ידי חיל האוויר. למעשה לא נלחמו. חטיבות השריון של צה"ל השיגו את יעדיהן בתנועה מהירה של תמרון באש חיה מול אויב בורח. אחרי המלחמה הסתירו מפקדי צה"ל את העובדות האמיתיות ובדו סיפור שגייסות השריון הכריעו בקרבות קשים את האויב והושיעו את ישראל. התוצאה: לא נלמדו לקחי אמת מן המלחמה, אלא "לקחים" ממיתוסים. לקחים אלה גרמו לתופעה של "רצח חיל הרגלים והארטילריה", ולביסוס זרוע היבשה של צה"ל על טנקים בלבד. את מחיר הטעות הזאת שילמה מדינת ישראל במלחמת אוקטובר 1973 כאשר תותחים וטילים נגד מטוסים נטרלו את חיל האוויר של ישראל, ותותחים וטילים נגד טנקים נטרלו את גייסות השריון. כך נכשל צה"ל במלחמה. המצרים השיגו את כל יעדיהם.

גם לקחי מלחמת אוקטובר1973 לא נלמדו וראשי צה"ל בדו סיפור על מחדל מודיעיני  שאפשר לצבאות המצרים הסוריים להפתיע את ישראל. לכן מחדלי אותה מלחמה חזרו על עצמם בשתי המלחמות הבאות: מלחמת לבנון הראשונה ב-1982 ומלחמת לבנון השנייה ב-2006. בשתי מלחמות אלה בלבנון צה"ל לא ביצע את המשימות שנטל על עצמו ולא השיג את המטרות שקבע הדרג הפוליטי.

בלוחמה נגד הטרור הפלסטיני שהחלה והחריפה מאז מלחמת 1967, השתמש צה"ל יותר ויותר בטנקים בלא להשיג את יעדיו, ובכך הקנה הישגים אסטרטגיים לארגוני הטרור הפלסטינים.

הטנק הוא עדיין מרכזו של זרוע היבשה, והעוצבות העיקריות בצבא היבשה עדיין מאורגנות כדיוויזיות טנקים. במלחמות שהיו ואולי עוד יהיו כנגד מדינות ערב – לטנק עדיין יש מקום מרכזי. אשר ללחימה כנגד ארגונים לא מדינתיים (חיזבאללה, חמאס, וכו') – תפקידו של הטנק עדיין לא ברור. צה"ל מנסה למצות את המיטב מהטנקים שיש לו, בעיקר כי הם ישנם. מאידך, שדה המערכה עובר להיות אורבני, וטנקים אינם מתפקדים היטב בסביבה זאת.

 

 

What does the Tank/Panzer mean in the modern conflicts (so called asymmetric conflicts)? Especially in Israeli conflicts in Gaza and Lebanon?

 

המפתח להבנת משמעותו של הטנק בלוחמה מודרנית, האסימטרית, נמצא ביכולת להבין את השוני והגיוון בצורת לוחמה זו. שוני זה נובע מאי אחידות בארגוני הגרילה ובתנאי השטח בהם הם פועלים. לכן קשה להגדיר קטגורית את משמעות השריון בקרב המודרני. עם זאת ניתן לנתח ולהגדיר את משמעות השריון בכל אחת מזירות הלחימה. בהקשר זה ישראל מהווה דוגמה מצוינת, משום שהגיוון מומחש בין גזרות הלחימה השונות. מה שנכון בגזרה הלבנונית אינו נכון בעזה ולהפך. אלו הם למעשה שני מקרי קיצון עם מאפיינים מאוד שונים, למרות שהמרחק הגיאוגרפי ביניהם לא גדול. ניתוח שני מקרים אלו מאפשר הבנה טובה של מקום השריון בסוג לוחמה זה.

בלוחמה האסימטרית, הטנק הנו אחד מעמודי התווך לאי הסימטריה, יחד עם המטוס וספינת המלחמה (כל אחד וסוגיו המגוונים כמובן). ארגוני הגרילה אינם מפעילים טנקים והצבא המודרני, כן. בכך מצא עצמו טנק המערכה המרכזי (MBT) כסמל לשיא יכולות צבא היבשה המודרני, ופגיעה בו הנה בעלת משמעות מוראלית גבוהה לשני הצדדים הלוחמים. לגרילה – הניצחון מסמל גבורה ועליונות על הטכנולוגיה המערבית, ולצבא היבשה פגיעה ביוקרה וברוח לחימה. חלק נכבד מהערך המאגי כמעט של הטנק במערכה המודרנית נובע מהישגיו האדירים של הטנק במלחמות העבר ותרומתו המכריעה בהשמדת כוחות אויב וכיבוש שטחים.

בלוחמה אסימטרית יש לטנק שני אויבים עיקריים – מטעני נפץ ונשק רקטי נגד טנקים. בנקודת הזמן הטכנולוגית בה אנו נמצאים כיום, יש לשני סוגי אמצעים אלו יכולת טובה להשמיד טנק מערכה מרכזי. מכיוון שארגוני הגרילה פועלים בשטח המוכר להם היטב ובו הם חיים, ביכולתם לפרוס מראש מטעני נפץ אדירים, אשר אין בנמצא שריון היכול לעמוד מולם. כך גם לגבי הרקטות. ראשי הנפץ המודרניים חודרים  את השריון הטוב ביותר. לכן באופן עקרוני, לגרילה יש יכולת יותר מסבירה להתמודד עם כוחות השריון, זו נקודה מרכזית בלחימה אסימטרית, בעלת משמעות מכרעת לתכנון המערכה ואופן שילוב כוחות השריון.

מלחמת לבנון  2006 הנה מערכה חשובה מאוד בהתפתחות הלחימה בהקשר זה: עימות בין צבא מודרני  לארגון גרילה, בו כל צד הנו בעל היכולות הגבוהות ביותר בתחומו. ממלחמה זו יש לקחים רבים וחשובים לכל צבא מודרני בעולם.

אם בעבר היה נהוג לחשוב כי לכוחות הגרילה יכולת רק בלחימה בטווחים הקרובים בלבד, כיום מובן כי לארגוני הגרילה יכולות מעולות גם בטווחים גדולים יותר על בסיס אמצעים מתקדמים. ארגון החזבאללה, שהוא ארגון גרילה לכל דבר, עשה שימוש בשנת 2006 במערכות נשק מורכבות ביותר אשר עד כה נראו אך ורק בצבאות מודרניים, כגון טילי חוף-ים מונחי מכ"מ. לתופעה זו משקל כבד עבור הצבא המודרני, משום שהפעלת ציוד מתקדם בטקטיקה של גרילה מהווה אתגר משמעותי גם לטוב שבצבאות. אם בעבר, בכדי להגן על השריון מפני גרילה היה מספיק לשתף כוחות רגלים ממוכנים, שיתמודדו עם האיומים בטווח הקצר, כיום ההתמודדות עם הגרילה מורכבת בהרבה ומצריכה תכנון מבצעי קפדני ביותר בכדי לזהות ולהתמודד עם האיומים גם בטווח הרחוק.  

מקומו של הטנק בלוחמה האסימטרית נקבע על פי יתרונותיו כחלק מסל האמצעים שברשות המפקד. זאת כמובן לאור המשימה הקרבית. לטנק עוצמת אש אדירה על בסיס תותח 120 מ"מ, יכולות תצפית מעולות יום ולילה וניידות כמעט בלתי מוגבלת. שלוש יכולות אלו עושות את הטנק למרכיב קריטי בלוחמה. במלחמה המודרנית הכוחות הנם כוחות משולבים של רגלים הנדסה ושריון. פעולה בתצורה זו מציבה אתגר נוסף לכוחות השריון משום שעל פי רוב הם פועלים במסגרות קטנות ביותר של מספר מצומצם של טנקים בנקודת שטח. מעבר לאתגר המבצעי הדבר הנו גם אתגר לוגיסטי. במקרה הישראלי אופי הפעולה במסגרות קטנות ממחיש גם את הצורך בכוח אדם איכותי לכול שדרת הפיקוד, בדגש על הפיקוד הזוטר. גיוס החובה לצה"ל מאפשר שימוש בכוח אדם איכותי ביותר לתפקידים אלו.

בצבא הישראלי מתנהל זה שנים מאבק מתמשך בין אנשי השריון לרגלים על הבכורה בצבא, הן בפועל והן בתפישת המלחמה. בפועל, בדרגי השטח, באותם כוחות משולבים, אנשי הרגלים אינם מוכנים לפעול  ללא שריון, והשריון אינו מוכן לפעול ללא רגלים. עבור הרגלים נוכחות הטנק בשטח מאפשרת סיוע מיידי בעוצמה וטווח גדולים, יכולת פינוי ותספוק מיידיים וכוח שמירה מעולה ללילה. בלוחמה בשטח בנוי יש לדבר חשיבות מכרעת, משום שלעיתים האויב פועל מתוך בתים, מולם יש צורך בתותח. מבחינת כוחות השריון, ריבוי האיומים בטווח הקצר מחייב נוכחות וגיבוי חי"ר. בכך נוצרה סינרגיה חזקה מאוד בין כוחות השריון והרגלים. בישראל לנושא זה היבטים נוספים בשל מגוון אמצעים ייחודיים שברשותה, המחדדים את הקונפליקט. למרות זאת שיתוף הפעולה מבוצע באדיקות ולתועלת כולם.

אחד הלקחים החשובים של מלחמת 2006 קשור דווקא לאירועים בהם נפגעו טנקים באופן קשה. הניתוח מראה כי באירועים אלו נעשו שגיאות טקטיות ע"י גורמים בדרגי השטח. לפעמים מדובר בטעות של צוות הטנק או מפקד בשטח. מלקח זה עולה כי במקומות בהם פעלו נכון טקטית, היו ההישגים טובים מאוד. כלומר למרות יכולותיה של הגרילה להשמיד שריון, גם לה מגבלות וחסרונות. פעולה מושכלת של כוח הצבא המודרני הנשענת על תכנון קפדני, טכנולוגיה וכוח אדם איכותי, מאפשרת צמצום עד כדי נטרול יכולות הגרילה. כלומר לטנק אין חופש פעולה מוחלט בשטח הלחימה, אך הוא חלק בלתי נפרד מהיכולת להכריע את האויב. בכך, במקרה הלבנוני יש נסיגה מסוימת ביחס למקום הטנק בעבר, אך אין מדובר בדרמה גדולה מדי.

כך יצא כי במספר מקרים לא מבוטל, כוחות השריון היוו מרכיב דומיננטי בחילוץ פצועים ותספוק כוחות מבודדים. תפקיד חשוב ביותר בניהול הקרב, אך רחוק מהתפקיד הקלאסי ובוודאי לא תפקיד מכריע. אך כאמור רכיב חשוב שלא ניתן לפעול בלעדיו. זהו מקומו של הטנק במערכה המודרנית האסימטרית. באופן פרדוקסאלי ככל שהמערכה מושתתת יותר על לוחמת רגלים (לוחמה בשטח בנוי) וככול שחדירת הרגלים לשטח האויב עמוקה יותר, כך התלות בשריון למשימות הנ"ל גדולה יותר.

מרכיב נוסף במשמעות השריון בגזרה זו נובע דווקא מחולשתו של מרכיב אחר, מסוק הקרב. האיום על מסוקי הקרב גבר מאוד בעשורים האחרונים בשל תפוצת אמצעים נגד מטוסים בדמות טילי כתף אישיים. בכל העימותים האחרונים ספגו המסוקים פגיעות קטלניות אשר העמידו את יכולת ביצוע המשימה בסכנה מוחשית. מערך מסוקי הקרב רגיש יותר לאמצעי הנגד מולו, הן בשל גודלו והן בשל יעילות אמצעי הנגד, הגבוהה יותר מיעילות האמצעים נגד טנקים. גם טכנולוגית, האתגר מול אמצעי הנ"מ מורכב יותר. כך יש על מסוקי הקרב מגבלות רבות בתכנון המבצעי, ובפועל המצבים בהם המסוק יכול לפעול הנם מצומצמים. בכך נעדר מהמשוואה של כוח האש מרכיב חשוב. את החלל הזה ממלא הטנק בהקשר של סיוע קרוב. לטנק תותח בעל דיוק פנומנאלי בטווחים גדולים מאוד ומגוון סוגי פגזים. כבסיס אש נייד, לצורך סיוע קרוב לכוחות הרגלים הנלחמים, הטנק הנו האמצעי מספר אחד, משימה חשובה מאין כמותה. לדוגמה, באחד הקרבות במלחמת 2006, נערך גדוד שריון בעמדות אש וביצע ריכוך באש של מרחב ההתקפה, כשהוא ממטיר פגזים על כל מטרות האויב בצורה מדויקת ויעילה. כמובן שתוצאות הקרב היו מצוינות וללא נפגעים לכוחות התוקפים. זו דוגמה להפעלה טקטית נכונה של הטנקים בקרב הא-סימטרי.

המקומות בהם השריון יכול למצות עד תום את יכולותיו הנם מרחבים גיאוגרפיים המאפשרים תמרון משמעותי. כך באחד המרחבים המישוריים, בחלקה המזרחי של לבנון, בוצעה מתקפת שריון קלאסית של 80 כלי רכב. המתקפה בוצעה בלילה, תוך הישג מרשים וללא נפגעים. אמנם במשקל הכולל לא היה לקרב זה משקל רב, אך הוא מייצג יכולות במקרה ותא-השטח מתאים ללוחמת שריון. לכוחות הגרילה חוכמה טקטית רבה, משום שהם פועלים על אדמתם ובאזורי המחיה שלהם. לכן במקרים רבים תפעל הגרילה באזורים גיאוגרפיים בהם התנועה מוגבלת וקשה לכוחות רכובים, אזורים הררים ושטח בנוי. אין זה יד המקרה שארגוני הגרילה עושים שימוש בשטחים בהם יתרונות הצבא המודרני פחותים, בשל קושיבביצוע תמרונים רכובים עמוקים ומהירים.

ארגון החזבאללה נהנה משני יתרונות משמעותיים: ציוד מעולה בכמות אדירה ותא-שטח הררי קשה לתנועה. מאידך לארגון החמאס בעזה אין יתרונות כאלו, עזה הנה שטח מישורי, וכמות האמל"ח המתקדם ברשות הארגון מצומצמת מאוד. בנוסף, סוג הקרקע בגזרה זו הוא חולי, ולכן ניתן בקלות לנטרל מטעני נפץ המוטמנים באדמה. החולשה בנקודות אלו מטות את הכף בחזרה לטובת הטנק. בלחימה בעזה הטנק נהנה מיתרון רב על פני האויב, ולכן מחופש פעולה מבצעי. נוכחות הטנק בקרב הנה מכרעת ומאפשרת את סיומו במהירות ובמינימום נפגעים. אמנם בלחימה בעזה עיקר חולשתו של הטנק הנה מעודף עוצמה, קרי בנזק הסביבתי שהוא גורם, אך טקטית הוא מהווה גורם מכריע. כך שהתמונה שונה מהותית מהתמונה בלבנון. שילוב של דחפורים ממוגנים עם טנקים מהווה כוח מחץ כנגד החמס היכול להגיע ללב שטח האויב ללא יכולת עצירה של ממש. לכן הטנק הינו רכיב קריטי ומכריע בתצורת הלחימה בעזה. גם במקרה זה מדובר בציון זמן מקומי וצפויים שינויים גם בגזרה זו.

בכך סקרנו שתי דוגמאות, כאשר באחת מהם הטנק נשאר רכיב קריטי בעל משמעות מכרעת בקרב, ובשנייה הטנק מהווה אמצעי כשאר האמצעים, חלק משלם, אך לא חלק מכריע.

 

 

How do you see the future of Tanks/Panzer in war?

 

עדיין לא נמצא תחליף לתמרון היבשתי, למרות שרבים סברו שהאש תייתר את התמרון. בכוחות המתמרנים, הטנק הוא עדיין הציר המרכזי, אך הדומיננטיות שלו הולכת ופוחתת, בייחוד בגלל שהסביבה האורבאנית תופסת יותר ויותר שטח, ומשום שאמצעי הנ"ט יעילים היום מטווחים גדולים בהרבה מבעבר, ובינתיים לא נמצא להם מענה.

יתרה מזאת, הנטייה היום היא להרחיק את ה"צופה" מה"יורה" (ה-sensor מה- shooter). יחידות האש יכולות להיות מרוחקות ולירות אש מדויקת מנגד. הצופה המכוון את האש יכול להיות בעל חתימה נמוכה וחמקמק. במלים אחרות – הצריח והתותח שבטנק מיותרים, אפשר להסתפק בצלב של הכוונת. נשאר לפתור את בעיית המיגון, ונראה שהמיגון האקטיבי ייפתר.

ישנן שלוש רמות מיגון לשריון:

פסיבי-פשוט פלדת פלדה. בד"כ פלדה חכמה, ו/או בשיטת הריבוד (שכבות) – שכבת פלדה, שכבת אוויר, שכבת פלדה. וכן הלאה. יש פיתוחים של חומרים שמוכנסים בין שכבות הפלדה ומעלים את איכות המיגון.

ריאקטיבי – המיגון הריאקטיבי מכיל חומרי נפץ שבמגע עם חודרן (חלול אוקינטי) מתפוצצים והודפים את החודרן מגוף הרק"ם. בצורת בלטנים, קוביות שמחוברות על הטנק, או כפלטות שטוחות שמחוברות לטנק.

אקטיבי – מערכות מיגון אקטיבי מזהות איומים שקרבים לטנק ודואגות לנטרל אותם, ע"י שיבוש או בפעולה אלימה כנגדו. עד היום מוגנו טנקים ישראליים במיגון פאסיבי וריאקטיבי בלבד.

מערכת מיגון אקטיבית היא המפתח להתמודדות עם מגוון האיומים המודרניים על הטנקים, בייחוד במתארי הלחימה הצפויים לצה"ל: בעימות מוגבל ובמלחמה.

במקביל מפתחים היום מרכזי המחקר והפיתוח הצבאיים החשובים בעולם  מגוון אמצעי זיהוי של אויב למרחק של קילומטרים אחדים בכל תנאי שטח. השלמת פיתוחים אלה וייצורם יקנו לטנקים בעתיד אפשרות להרחיק לוחמי חי"ר וגרילה מעבר לטווח של אמצעי הנ"ט האישיים.

עד מלחמת לבנון השנייה ב-2006 התפתחה בצה"ל  ובצבאות אחרים תפיסה של הכרעת אויב מרחוק באמצעות טילים, מטוסים, ומטוסים ללא טייס, ללא כיבוש שטח. גישה זאת נכשלה גם  בלבנון, גם בעזה, גם בצ'צ'ניה, גם בעיראק וגם באפגניסטן. לקחי מלחמות אלה מלמדים שכדי להכריע  במלחמה לא סימטרית, כאשר רווחים  ערכים מוסריים מערביים, כאשר פועלים אמצעי תקשורת תוקפניים וכאשר רוחשת דעת קהל אקטיבית, אין אופציה להשמיד את האויב כפי שיעץ קלאוזביץ בספרו "על המלחמה". לכן על מנת להכריע יש לחזור לאופציה של כיבוש שטח.

יש לשער כי בעתיד יתפתחו אמצעים משוכללים יותר לאתר ולהרוג  טרוריסטים מרחוק. יחד עם זאת צריך גם לשער כי לארגוני הטרור יהיו הצלחות דרמטיות נוספות מסוג הפיגוע ב-11 בספטמבר. הצלחות אלה  יזעזעו את התשתית הערכית של המערב ויתנו לגיטימציה להשמיד אוכלוסיות-מקלט לארגוני טרור. אז ניתן יהיה להלחם בהם באש מרחוק,  ותפקיד הטנק יפחת בהרבה. 

 

 

 

 











 

 

 

 

 

 

 
 
 

הרקלייטוס "האפל"