العربية
Deutsch
English
русский
français
עברית

אמת צבאית מהי?

 

תפיסת הארגון הצבאי לא השתנתה בתודעת האדם והיא קבועה ועומדת במאפייניה העיקריים, למרות שהיחס לצבא עבר תהפוכות אחדות, למרות חידושים בתוך הארגון הצבאי, ולמרות שמאז פיתוח הנשק הגרעיני, במחצית המאה העשרים, היה הארגון כמעט לבלתי רלוונטי, כפי שהוכיח אופן סיומה של המלחמה הקרה בין שתי מעצמות העל. גם תורות בניין הכוח המיועדות להשמיד את האויב לא השתנו, למרות שמושג ההשמדה, אפילו של האויב, נעשה בלתי לגיטימי, כאשר התרבות האינדיווידואליסטית-הומניסטית דחקה, במערב לפחות, את התרבות הקולקטיביסטית. זכויות האדם ולא זכויות הקולקטיב היו למוקד השיח התרבותי במערב.

בתחום החשיבה הצבאית נחל עקרון ה-Panta Rhei (הכול זורם) של הרקליטוס תבוסה מפתיעה והוצב סימן  שאלה על האקסיומה של הדינאמיקה, השולטת במחשבת האדם.  במקום שבו אין דינאמיקה, אין הבנה. אינטרס השרידות של הצבא הביס את האינטלקט, וזהו גדול מעלליו, אך הוא גם ניצחון פירוס.

בני דורו של אלכסנדר הגדול דימו את הוויית הצבא והמלחמה, במאה הרביעית לפני הספירה, כפי שדימו אותה בני דורו של נפוליון במאה התשע עשרה, וכפי שמדמים אותה רוב האנשים היום. אין לקביעוּת אפיסטמולוגית זאת אח ורע בתרבות האדם שבה כל הוויה עברה מהפכות קופרניקאיות, אינטלקטואליות, אחדות, והיא מבססת את ההנחה:

 צבא הוא המימוש האופייני ביותר לפעולתו של עקרון השרידות בציוויליזציה אינטליגנטית.

 לפיכך אמת צבאית היא דגם אנתרופולוגי לתובנת האמת בקרב רוב האנשים, אף שהיא זהה לשקר במשמעות הקלאסית והמודרנית של מושג האמת. מכאן נובע שהצבא נושא את הפוסטמודרניזם והפוסט-אמת בציוויליזציה הנוכחית מראשיתה.  אמת צבאית היא מה שבעלי שררה  מפרשים כמועילה לשרידותם, ופירושיהם בדרך כלל מחטיאים את המטרה ומזיקים להם. זאת שרשרת הכשלים היסודית של הציוויליזציה שלנו. ההיסטוריה של מדינת ישראל בחמישים וארבע שנותיה הראשונות מאמתת את הטיעון זה.

הציוויליזציה שלנו זקוקה לאנרגיה.  נושא האנרגיה הוא הצבא שמגבה את קיומה של כל מערכת הפוליטית. כמו שעַם לא יחליף את עצמו, כך הוא לא יחליף את צבאו. לכן ראש המטה הכללי, יצחק רבין, היה חסין מפני ביקורת כאשר היה רמטכ"ל. למרות שהתמוטט לפני גדול מבחניו הצבאיים במאי 1967, ולא תפקד למעשה במלחמת ששת הימים, העם לא הטמיע את העובדה הזאת בזיכרונו הקולקטיבי. העם זוכר אותו כמאחד ירושלים, ואפילו בחר בו לראש ממשלה. לעומת זאת, ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, כאשר היה ראש ממשלה ושר ביטחון,  היה שק חבטות לאומי. האבל העמוק על רצח רבין והיחס אליו כאל מרטיר, לא רק בקרב תומכיו ותומכי מדיניותו,  אלא גם בקרב מתנגדיו החריפים ביותר, הן אות ליחס העמוק למצביא שאיחד לפי אמונתם את ירושלים במלחמת ששת הימים.[1] אותה דיכוטומיה קיימת גם לגבי דוד בן-גוריון, "המצביא העליון" של מלחמת העצמאות, ובן-גוריון ראש הממשלה ושר הביטחון והמנהיג הפוליטי, לגבי הרמטכ"ל אהוד ברק וראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק, לגבי הגנרל אייזנהואר והנשיא אייזנהואר, ולגבי הגנרל דה גול והנשיא דה גול. המצביא העליון מסמן עַם ונחשב למגן על שרידותו של העם, ראש המערכת הפוליטית מסמן רודן בסמיוטיקה של הציוויליזציה שלנו ואשם באסונות שבאו על המערכת.

ניסיון ביקורתי להבין את הווייתם של הצבא והמלחמה אמור לעורר תהיות קשות לגבי השאלה מה מסוּמן במושג "אמת" בתרבות הצבאית. התהיות מתגברות עקב הביצועים העלובים של רוב הצבאות ברוב המלחמות ובייחוד בקרבות, מחד גיסא, ועקב היוקרה הרבה של הצבאות ושל אמיתותיהם בזרמים המרכזיים של כל התרבויות, מאידך גיסא. בסקרי דעת הקהל בישראל, בתחילת המאה העשרים ואחת, צה"ל זוכה למקום ראשון באופן עקבי ברמת האמינות בעיני רוב הציבור. הסתירה בין תדמית לתפקוד מלמדת שאמת צבאית אינה מועילה לשרידותו של הצבא, כפי שהיא אמורה להיות, לפי התפיסה הפרגמטיסטית לפחות, ולכן גם לא לשרידותם של המדינה ושל ציבור אזרחיה. אנחנו נטען כי "אמת צבאית" היא סוס טרויאני, הנדמית כנכס לאומי, אך למעשה היא וירוס לאומי קטלני המנוון את כישורי השרידות של המדינה. אנשים מגדלים בביתם נחש ארסי ומאמינים שהוא כלב שמירה. אם הוא לא יקיש אותם הוא יקיש את צאצאיהם, וכך היו הדברים מעולם.

למרות כל אלה, נותרו התהיות בשולי התרבות והפרדיגמה הביטחונית, האנטי-אינטלקטואלית, של הציוויליזציה הנוכחית כאחת התופעות היציבות בהיסטוריה. היו אנשי צבא חריגים שחשו בסתירה הזאת וסרבו לדקלם את סיסמאות האינדוקטרינציה הצבאית, אף (או  דווקא משום) שבילו שנים רבות בצבא והשתתפו בקרבות לא מעטים. קצינים יוצאי-דופן אלה הודו באי הבנתם את התחום שבו הם עסקו ובחוסר ההיגיון שבו הוא מתנהל.  הם נוכחו לדעת ש"האמת הצבאית"  לא הועילה להם בקרב, במובן הטכני, כפי שה"אמת" של הפיסיקה והכימיה מועילה לפיתוח אמצעי לחימה, אלא סיכנה את חייהם וקטלה רבים מפקודיהם ורעיהם, והם הבינו ש"האמת" של ספרי המלחמות היתה מוצר אידיאולוגי וקפיטליסטי והיא שרתה רק את מחברי הספרים הללו ואת פטרוניהם. הם גילו שהאמת הצבאית היא סופיסטית ("האדם {ותועלתו – א. מ.} הוא מידת כל הדברים", פרותגורס) ובלתי אובייקטיבית במבנה שלה, ותכליתה שיח משכנע על-מנת לשווק מניפולציות, ולא על-מנת להבין את המציאות.

מסקנה: בכל מדע יש יחס משלו בין "נתונים" ו"פירוש" במתמטיקה אין נתונים ויש רק לוגיקה ברורה. בפיסיקה הנתונים מקבלים ביסוס. בחשיבה הצבאית, הסופיסטית, הנתונים הם "כאילו" והלוגיקה היא "כאילו", דהיינו – רטוריקה. האמת הצבאית עשויה להיות דגם מעולה לחקר האנתרופולוגיה והגניאולוגיה של הפוסטמודרניזם, יותר משהיא עשויה לסייע לנצח במלחמות.

ועוד מסקנה: אם הרצון לשרוד מניע את ההתנהגות, הרי אנשים מפרשים את המציאות בעזרת מושגים שרידותיים ובלשון המשרתת את השרידות ונובעת ממנה. לפיכך מושג האמת מקבל הקשר שרידותי.

התוצאה: אנשים מחפשים אמת בתחום שמועיל לשרידותם כפי שהם מבינים אותה, ומקצים לכך משאבים, והם מתנגדים לחיפוש אחר האמת בתחומים המזיקים לדעתם לשרידותם, מונעים מתחומים אלה משאבים ומנסים לשוות להם אופי בלתי לגיטימי. לכן הנחש הארסי שבחצר ביתם מתפתח לדרקון וכל מי שמנסה לחשוף את סכנותיו מוצא מחוץ לגדר.

 --------------------------------------------------------------------------------

[1] . דנתי בסוגיה זאת בהרחבה בספרי תיק רבין – איך תפח המיתוס (שרידות, 1995) שהופיע בתרגום רוסי (שרידות 1997) ובתרגום אנגלי (גפן, 1999). העובדה שרוב חנויות הספרים בישראל החרימו את "תיק רבין" בעברית, והזבנים מסרו למתעניינים כי הספר אזל ולא ניתן להשיגו, למרות שהיה מצוי במלאי, מלמדת על  אלוהותו של המצביא.











 

 

 

 

 

 

 
 
 

הרקלייטוס "האפל"