العربية
Deutsch
English
русский
français
עברית

תבונה, טרור, בחירות

 

מה ההבדל בין תבונת אדם לתבונת לא-אדם, מנקודת מבט האדם בחייו היומיומיים?[1] שתבונת הלא-אדם מוּבְנֵית ואילו תבונת האדם נוצרת; שתבונת הלא-אדם סטאטית, ואילו תבונת האדם דינאמית; שתבונת הלא אדם  עוסקת רק  באיומים מיידיים ואילו תבונת האדם עוסקת גם באיומים בטווח הרחוק; שתבונת הלא-אדם עוסקת בשימושי ותבונת האדם עוסקת גם  בתיאורטי. מטעם זה הלא-אדם כפוף לתהליכים דטרמיניסטים (פחות או יותר) ולאדם יש חופש בחירה (פחות או יותר); במרחב הלא אדם שולטים  איומים וניטרולים מוּבְנִים, במרחב האדם פועלים איומים וניטרולים  דינאמיים, ארוכי טווח, תיאורטיים. מטעם זה תבונת האדם ותבונת  הלא-אדם נמצאות גם באותו מישור וגם במישורים שונים. זה המקרה הקלאסי של קפיצת מדרגה שבה כמות הופכת לאיכות.

האדם קטלג את עצמו כ"הומו-ספיינס" (האדם הנבון).  מחבר ספר תהילים כתב: "ותחסרהו מעט מאלוהים".[2] אריסטו הגדיר את האדם כ"יצור רציונאלי". במאה השלישית לפני הספירה קבע הרופא והפילוסוף היווני סכסטוס אמפיריקוס:  "האדם הוא יצור חושב, בן תמותה מחונן ברוח והבנה". בימי הביניים כתב הרמב"ם: "השכל אשר שפע עלינו מן השם יתעלה הוא הדיבוק אשר בינינו לבינו".[3] לפיכך, פיתוח התבונה ומושאיה,  היא משימה שאנשים מתאמצים להשיג מאז ומעולם. מאמציהם נושאים פרי יותר ויותר מאז  פיתוח  הלשון הסמלית, המצאת הכתב, המצאת  הדפוס ופיתוח אמצעי תקשורת אלקטרוניים. תבונה היא תופעה דיאלקטית, ולדיאלקטיקה חיונית חברה מתוקשרת.

משימת פיתוח התבונה לא הושגה בצורה מאוזנת בכל התחומים. בראש וראשונה היא נחלה הצלחה בתחום הטכנולוגי, עד כי מוצדק לכנות את האדם "מהנדס שְֹרִידָה". היא הצליחה מאוד גם במדעי הטבע. לעומת זאת היא מקרטעת בהבנתה את התנהגות האדם משום שהבנת האדם מאיימת עליו והוא מנטרל אותה על ידי  פיתוח תובנות  חדשות, מאימות עוד יותר. כך ניתן לפרש את תופעת האדם ואת ההיסטוריה שלו.

בתחילת המאה ה-21 התנהגות האדם מאיימת על שרידותו יותר מכל גורם אחר. זה לכאורה פרדוכס, שהרי התנהגות האדם אמורה להיות נבונה  – מנטרלת איומים. זה הטעם  להתבונן בלא דעות קדומות ותיאוריות מחייבות בתבונה, בטבע  ובתובנותיו, בהתנהגות האדם ובתובנותיה ולנסות להבין את פשר פרדוכס התבונה. אם הניסיון שלנו יעלה יפה יהיה בידינו גרעין לתיאוריה מאוחדת על הקיום וסיכוי לנטרל איומים רבים על שרידותנו.

דוגמאות:

דוגמא ראשונה: לוחמת טרור ואנטי-טרור

בארץ ישראל מתנהלת לוחמת טרור ואנטי-טרור בין יהודים לפלסטינים כבר 120 שנה. לפני הקמה של מדינת ישראל הקימו הפלסטינים כנופיות-טרור דוגמת הכנופיה של עז אל דין אל קאסם וכנופיית עבד אל קאדר אל חוסייני והיהודים הקימו ארגוני אנטי-טרור דוגמת "השומר" הפו"ש ואצ"ל.  אחרי הקמת המדינה הקימו הפלסטינים את הפתח, את החמאס ועוד  והיהודים הקימו את יחידה 101, את  משמר הגבול ועוד. כל צד למד היטב את אופני תפקודו של הצד השני  כדי לנטרלו, וכל צד פיתח אופני פעולה חדשים כדי לאיים על הצד השני. התוצאה: לא רק שהניטרול לא עלה יפה  אלא שהאיומים הסלימו עד כדי סיכונים קיומיים לשני הצדדים. חלפו מאה ועשרים שנה של לוחמת טרור ואנטי-טרור ושני הצדדים עדיין אינם מבינים זה את זה משום שמושאי ההבנה משתנים, גם כתוצאה מן התובנות של הצד השני.

דוגמא שנייה: מערכת הבחירות

מאז שנות השלושים, לפחות, התקיימו עשרות מערכות בחירות  ביישוב ובמדינה, שבהן כיכבו מפלגת העבודה  והליכוד בגלגוליהן השונים. ובכל מערכה הצהירו  המנהיגים (בן גוריון וז'בוטינסקי,  בן גוריון ובגין, רבין ונתניהו, שרון ומצנע) שאלה בחירות גורליות לשרידות היישוב והמדינה. תמיד הם ראו ביריב גורם מאיים  ועשו ככל יכולתם כדי לנטרלו. מערכות הבחירות הסלימו, הסגנון נעשה בוטה יותר, כללי המשחק נשברו שוב ושוב וערערו את הלגיטימיות ואת יכולת התפקוד של המערכת הפוליטית בישראל. כל צד שכר את שירותיהם של מומחים כדי ללמוד את הצד השני,  ועדיין שום צד איננו מבין את הצד השני. הטעם לכך הוא, שוב, שמושאי ההבנה משתנים, גם כתוצאה מן התובנות של הצד השני.

פורסם בשנת 2003

 

 










 

 

 

 

 

 

 
 
 

הרקלייטוס "האפל"